פסיכולוגיה עבריתפסיכולוגיה עברית

×Avatar
זכור אותי
אליהו הנביא

אליהו הנביא

רות נצר | 2/4/2014 | הרשמו כמנויים


לקראת פסח שבה ועולה הציפיה אל דמותו הנעלמה של אליהו הנביא. אליהו נחשב דמות מתווכת בין האדם והאל במשך הדורות, ובספורי חסידות הוא שב ומביא גאולה במצבי מצוקה.

קריאתו של אלישע אל אליהו העולה בסערה השמימה – "אבי אבי רכב ישראל ופרשיו" – הקריאה הזו אל האל-אב מהדהדת בנו לאורך הדורות.
הקריאה - אבי אבי מהדהדת בנו גם את קריאתו של ישו על הצלב:
"וכעת השעה התשיעית ויצעק ישוע בקול גדול אלי אלי למה שבקתני ותרגומו אלי אלי למה עזבתני". הבשורה על פי מתי ( 27, 45 ).
קריאתו של ישו לאל בטרם מותו מקושרת למזמור תהלים כ"ב:
"אלי אלי למה עזבתני רחוק מישועתי".
ותהלים מב, י: "אומרה לאל סלעי למה שכחתני"
ותהלים מג,ב: "כי אתה אלהי מעוזי למה זנחתני"
כששניהם מסתיימים ב: "הוחילי לאלוהים כי עוד אודנו ישועות פני ואלוהי"

הקריאה של אלישע וישו היא נוכח העזבותם על ידי האב.
קריאתו של ישו היא הטחה, טרוניה וניבגדות.
לא כך אלישע. אליהו באופן כלשהו ממשיך להתקיים עבורו ועבורנו כפרש במרכבה האלוהית .
כי המיתוס הדתי משיב את אבדותיו. אליהו ישוב כמבשר משיח בן דוד, וישו עצמו ישוב כמשיח. למעשה אליהו הנביא הוא מיתוס מוקדם שמטרים את ישו.

וכך הבעל שם טוב מתאר את ההתקרבות אל החוויה הרוחנית הגדולה האלוהית:
"משל למלך שעשה סביביו מחיצות רבות באחיזת עינים. ובין מחיצה למחיצה ישנם דברים וחיות רעות המאימים ומבהילים שיראו מגשת אליו לראות באור פני המלך חיים...והנה גם מי שמתגבר ועובר כמה מחיצות אינו יכול להמשיך ומוכרח לסגת לאחור. כי כל חומה וחומה גבוהה מראשונה ורק בן המלך אשר בלבו בוערת אהבת המלך ומעיו המו לו, וכשרואה את כל הנעשה מרים קול צעקה במר נפשו אלי אלי [או אבי אבי] למה עזבתני ובכח לבבו הבוער והנשבר לבא אל אביו מוסר נפשו ומדלג על החומות וכו' ובראות אביו המלך געגועיו ומסירת נפשו מסיר את אחיזת העינים הללו ואז רואה בן המלך שאין שום מסך ומחיצה המבדילים אלא עולם שכולו אור... והמסכים הם רק בהסתר פנים ואחיזת עינים, אך באמת באור פניך יהלכון, אין שום מחיצות המבדילות והארת מאירה מכבודו" (דגל מחנה אפרים. מובא גם באור הגנוז של בובר. עמ' 96. אף כי בלשון אחרת.)

הד נוסף לקריאה זו אל הישות העליונה מתקיים בשיר של חנה סנש –
"אלי אלי שלא יגמר לעולם –
החול והים רשרוש של המים ברק השמים
תפילת האדם".

השיר קורא שלא יגמרו לעולם החול והים, רשרוש של המים וברק השמים, כי כל אלה הם ממהות האל שלא יגמר לעולם, כל עוד אנו מתפללים אותו.

גם בשיר של אלתרמן 'קץ האב' (מתוך 'שמחת עניים') נשמעת הקריאה אל האב:

"הוא שאל לַך מתוהו חוליו. מעבי
מחשכיו הוא שאל לך. מוכה עד חך
ואת באת ותגידי אבי, אבי,
ויחזק מברזל ויחייך."


בכותבי זאת עלה בי זכר שורות שכתבתי על אבי בהיותו בדמדומי הזיות:

"מניף ידים סומות, כמו שוחה באויר שלא לטבוע.
אבי אבי המתעטף בחולי
אבי שבראתי בקיץ המתהפך עלי"

הרי זו קריאה אל האב שמתעטף בחולי ולא באדרת.

ובשיר אחר, אחרי מותו:

"הקיצותי נבהלת
- אבי אבי –
מי קרא בשמי"

הקריאה המכפילה עצמה: אלי אלי / אבי אבי – כמו קריאת השבָּעָה מאגית מנכיחה בכוחה הפואטי את הישות שאבדה ומשיבה אותה ברגע הקריאה אל הכאן ועכשיו.


• השירים אל אבי מתוך 'קדיש לאבא'. כרמל. 2006.






עוד בבלוג של רות נצר

קראתי זה עתה את ספרו החדש והחשוב של משה אידל–'שלשלאות קסומות' ( מכון הרטמן, 2015). הספר מתאר את מערכת...

תגובות

הוספת תגובה לפוסט

חברים רשומים יכולים להוסיף תגובות והערות.
לחצו כאן לרישום משתמש חדש או על 'כניסת חברים' אם הינכם רשומים כחברים.

גיא פרלגיא פרל2/4/2014

זו רשימה מרגשת. גם בגלל התנועה הטבעית המתקיימת בה מן המיתוסים הגדולים אל הסיפור האישי מאוד -
הקריאה אותה קריאה ממש.