פסיכולוגיה עבריתפסיכולוגיה עברית

×Avatar
זכור אותי

לחשוב מחוץ לכורסא

ענבל מילר היללי

ענבל מילר היללי

במחילה, הבלוג הזה יוותר על התיאור של עצמו. זכרו שבעת כתיבת שורות אלו הוא רק נולד, וכל הפוטנציאל גלום בתוכו להיות מה שיבחר להיות, מרגע לרגע, מרשימה לרשימה. למה לו בכלל להתחייב לדבר אחד, או לכמה דברים אפילו? הבלוג הזה, אני מקווה, יוכל ליהנות מכתיבה משחקית, חופשית ככל האפשר, נאמנה בעיקר לעצמה. מאחלת לו, לבלוג הנולד, להרגיש חופשי לדבר בשפתו, לחפש את קולו, ולא בהכרח ותמיד למצוא אותו. עליו לדעת שעצם החיפוש הוא יקר. בהזדמנות זו אבקש ממנו להיות סלחני כלפיי, האם הנרגשת. אעשה כמיטב יכולתי לספק לו תנאים מאפשרים, אבל כנראה שלא תמיד אוכל לעשות זאת. אני בניגוד אליו, כבר הרבה שנים כאן, והספקתי למרבה הצער, להתקלקל. | ״אם יום אחד תצאו למסע במדבר סהרה. ואם יקרה שתעברו שם, אני מבקש מכם: אל תמהרו! חכו קצת מתחת לכוכבים! ואם פתאום יגיע אליכם ילד, ואם הוא צוחק, ויש לו שיער זהוב, והוא לא עונה לשאלות ששואלים אותו, זה בוודאי הוא. זה יהיה נחמד!״ (״הנסיך הקטן״) |

ענבל מילר היללי


מי אני?

שמי ענבל, ואני אמא, פסיכולוגית, בת זוג, חברה, סטודנטית, אדם, אישה. משתדלת לנוע בין כל התפקידים, לא לייצר תחרות ביניהם, ומידי פעם לשכוח מהם לגמרי, כדי שאוכל לשאול את עצמי שאלות בלתי צפויות, וליהנות לרגע מהפנטזיה של ״להמציא את עצמי מחדש״. אני אוהבת מוסיקה, שירה, טבע, ספורט, ובעיקר בני אדם. כשהייתי צעירה רציתי להיות זמרת, והיום אני רוצה להיות פסיכולוגית שרוקדת פלמנקו. עובדת על החיבור הקונקרטי והמטאפורי הזה בימים אלו ממש, מוזר ככל שיהיה. אני אוהבת מילים ומאמינה ביכולת שלהן לגעת. הנה מילים נהדרות שנוגעות בי, מהשיר ״יום חופש״ של לאה גולדברג: // אני לוקחת יום חופש מגעגועי, / מגילי, מזמני ומכל הספרים / שבקשו ללמדני עולם בלשון קפדנים. / וטוב לי / לחשוב, לשאול, ולא לחכות לתשובה. / מה שם העץ הזה? ואיך / מזמרים את שתיקת הציפור? ומאין / נשא הרוח את הכוכב הזה? / והאם אני אבודה / בין דברים יפי קרבה? / או אולי / הרחוק ביותר / משיב את נפשי אלי? //

29 מנויים בבלוג

הירשם כמנוי בבלוג

מיין לפי: תאריך | צפיות | תגובות | א"ב