סיגל רוזן, איורים: אינה קצב
געגועים לאמא
אוריון
שָׁכַבְתִּי עֵרָה בַּמִּטָּה, וְחָשַׁבְתִּי שֶׁיּוֹתֵר מִכּלֹ
אֲנִי שׂוֹנֵאת שֶׁאִמָּא טָסָה לְחוּ"ל לְעִנְיְנֵי
עֲבוֹדָה, אֲפִלּוּ שֶׁזֶּה רַק לְיוֹמַיִם אוֹ לִשְׁלוֹשָׁה.
אֲנִי מִתְגַּעְגַּעַת לַקּוֹל שֶׁלָּהּ שֶׁמֵּעִיר אוֹתִי
בַּבּקֶֹר, לַפְּתָקִים הַמְּיֻחָדִים שֶׁהִיא שָׂמָה לִי
בְּקֻפְסַת הָאכֶֹל יַחַד עִם הַכָּרִיךְ הֲכִי טָעִים
בָּעוֹלָם. אֲנִי פָּשׁוּט רוֹצָה אוֹתָהּ לְיָדִי כָּל הַזְּמַן.
סָפַרְתִּי גַּעְגּוּעִים וְנִרְדַּמְתִּי...
הורות מול קריירה מקצועית (והתפתחות אישית) היא דילמה שבה מתלבטות משפחות רבות. אילוצי עבודה שונים גורמים להיעדרות הורים מהבית לשעות רבות ולעתים אף לימים – מציאות המקשה על ילדים ועל הוריהם.
הספר "געגועים לאמא" מספר על ילדה אשר אמה טסה לחו"ל לענייני עבודה, והיא לומדת להתמודד עם תחושת הגעגועים ועם חסרונה של אמה בעזרת סביבה תומכת, חשיבה יצירתית וחבר דמיוני.
בשפה בהירה וקולחת, בעדינות ובהרבה רגש מציעה המחברת רעיונות ודרכים להתמודד עם הגעגוע בדרך יצירתית ומנחמת.
סיגל רוזן, נשואה ואם לשלושה ילדים, תרפיסטית ואשת חינוך. זהו ספר הביכורים שלה
לפניכם מספר עמודים מתוך הספר באדיבות המחברת וההוצאה לאור:
