מקורות

ביום א' 24/2 נערך מפגש בצוותא של איגוד ישראלי לפסיכולוגיית העצמי ובו הרצאתה של דפנה הומינר- "פסיכולוגיית העצמי במרחב ההתהוות בין מערב ומזרח- הרהורים בסוגיית הבדידות" .להלן יובאו רשמים מהחוויה ,והתדיינותה של אמינה טייבר על ההרצאה.

 

המאמר עוסק בשאלה כיצד התייחסו הדורות הבאים של הפסיכואנליטיקאים למודל של פרויד, כפי שהותווה ב"פירוש החלום"? - פרופ' רבקה אייפרמן עומדת על יחסם של הפסיכואנליטיקאים שלאחר פרויד למודל זה, תוך התיחסות לכמה התפתחויות שחלו בהשקפות על מהות החלום, ובדרכי העבודה על חלומות בעת טיפול. המאמר ראה אור כסוף דבר לתירגום החדש של ד"ר רות גינזבורג לספר "פירוש החלום" בהוצאת עם עובד, והתפרסם באתר "תורת החלומות והחלימה".

 

במאמר מבקשת ד"ר רות גינזבורג (מתרגמת "פירוש החלום" של פרויד), לעמוד על טיבו של הזמן המורכב הנחווה בחלום. היא מראה שזמן החלום הוא זמן "בין הזמנים" מכמה בחינות: הוא בין הזמנים של עֵרות ושינה, הוא בין הזמנים של מודע ולא-מודע והוא בין הזמנים של הווה ועבר. זמן החלום -- שאינו מודע ואינו לא-מודע, שבו "אני ישנה ולבי ער" -- נחווה כרגע נוכח, מורחב ו"ממורחב" [spatialized], הסופֵח אל קרבו רגעי עבר שונים ומשונים. לכאורה, הד צלילו של העבר שולט באקורד המסיים את ספרו של פרויד. שכן, במשפטים ספורים אלה, שאינם נעדרי דרמה, פרויד מציג את החלום כצומת נפשי המעוצב על ידי יחס זמנים לא-מקובל הכפוף לעבר. אין בו סדר זמנים כרונולוגי המוליך מן העבר אל ההווה וממנו אל העתיד. זמנו של החולֵם הוא הווה שבו העתיד שבוי בעבר, ללא מוצא...

 

בעקבות התקדמויות טכנולוגיות ונקודות מבט תיאורטיות עדכניות נתפס המוח האנושי כפלסטי, כלומר – כאבר אורגני הנבנה ונבנה-מחדש באופן מתמיד בהתאם להתנסויות שחווה האדם. ההרצאה תתמקד בהשפעותיה של פסיכותרפיה על תהליכים אלו. הרצאה מכנס "נפש נפרדת מגוף" שנערך בפברואר 2007 בביה"ח לגליל המערבי, נהריה.

 

דיון בהרצאתו של שמואל גרזי "משק כנפי העצמי", אשר התקיימה ביום א' 27/1 מסגרת מפגשים בצוותא של איגוד ישראלי לפסיכולוגיית העצמי ולחקר הסובייקטיביות. שמואל גרזי טווה מארג יצירתי של מחשבות ורעיונות, המתבסס על התפיסה לפיה העצמי אינו ישות מבנית אלא התקיימות של זרימה מתמדת. הזרימה הקיומית הזאת, לפי המודל שהוא מציע, ניזונה מחוסר השואב אליו את הזרימה כשם שנהר זורם מהמקום הגבוה אל המקום הנמוך.

 

ספרו של יצחק בנימיני הוא מחקר אקדמי עדכני על ראשית הנצרות, הנעזר בתובנות פסיכואנליטיות להבנת אישיותו ומפעלו של היהודי שאול התרסי, הלא הוא השליח פאולוס, מייסדה של הנצרות. כבר בתחילת הספר ניכר שבנימיני אינו מציג בספרו רק את פריו של מחקר אקדמי, אלא גם עיון בנושאים שיש בהם כדי להאיר באור חדש תופעות יסוד בתרבות המערבית בת ימינו, שניזונה גם היום ממבני היסוד של הדת הנוצרית.

 

פרסום הספר הבדיחה ויחסה ללא-מודע (1905) מאפשר לקורא העברי מפגש ראשוני בשפתו עם אחת היצירות הייחודיות בגוף-הטקסטים של זיגמונד פרויד. ניתן לראות בהבדיחה ויחסה ללא-מודע ניסיון מוקדם של פרויד לבנות מודל תיאורטי שמשלב דיון מטא-פסיכולוגי על מבנה האני והתהליכים הנפשיים שהוא חווה לבין מיקומו בתוככי הסדר החברתי-תרבותי-סמלי.

 

איתן בוגנים ניצל את התרגום החדש ל"פירוש החלום" של פרויד, כדי לברר עם פרופ' עמנואל ברמן כמה סוגיות לגבי חלומות וטיפול נפשי: מהו חלום, והאם יש לו חשיבות? האם אפשר לעשות אנליזה עצמית? ולמה בעצם לא להדחיק?

 

עושי הנפשות מספר את סיפור הגעתה של הפסיכואנליזה לארץ ישראל. במחקר פורץ דרך מתוארות השנים המעצבות של החברה הפסיכואנליטית הארץ-ישראלית ונחשפות בו לראשונה התכתבויותיו של פרויד עם תלמידיו וקוראיו בארץ. ערן רולניק משלב היסטוריה אינטלקטואלית בהיסטוריה חברתית ומשרטט ברגישות את הביוגרפיה הקבוצתית של הפרוידיאנים הראשונים שהיגרו לפלשתינה.

 

היסטוריונים של התרבות מציינים את פרסומו של פירוש החלום ב-1900 כאחד מרגעי הפתיחה המשמעותיים של המאה העשרים; רגע שבו החלה החשיבה הפסיכואנליטית, ובמרכזה תשומת הלב לתהליכים לא-מודעים, לחלחל לתוך התרבות המערבית. מקומו של פירוש החלום מובטח בכל רשימה של "הספרים החשובים ביותר", כקלאסיקה מודרנית. הספר תורגם לעברית לראשונה ב-1958 כפשר החלומות. התרגום החדש מגרמנית מעביר את לשונו הצלולה של פרויד לעברית בת-זמננו. בקישור הבא מצוי הפרק הראשון של הספר בתרגומו החדש לעברית.

 

המאמר מביא את המצבים הפתולוגים של יחסי אם-בן כאשר הקשר נתקע בהפיכת הילד לבן המאהב של האם ושם דגש על חלקה של האם וסיבות הנאוצות בפגיעתה לתקיעות זו. המאמר נותן דיאדה פרוטוטיפית המתאימה למצבים דיאדים אחרים כמו למשל המצב הטיפולי.

 

תקציר עבודת דוקטורט בו יצחק בנימיני בוחן את מקומו ואופן תפקודו של השיח הדתי היהודי-נוצרי בכינון השיח הפסיכואנליטי של ז'אק לאקאן.