פסיכולוגיה עבריתפסיכולוגיה עברית

×Avatar
זכור אותי
עיקרון רע-לי (רק-על-עצמי-לספר-ידעתי)

עיקרון "רע-ל"י" ("רק-על-עצמי-לספר-ידעתי")

עמית פכלר | 29/11/2009 | הרשמו כמנויים

פרויד הצעיר לא ידע את נפשו; עד כה סבר שההיסטריים (בעיקר היסטריות) שפגש, סבלו מזיכרונות של טראומות ממשיות. פתאום זה היכה בו: הוא נזכר כיצד בהיותו בן ארבע ראה את אמו עירומה בקרון הרכבת. זה מוכרח להיות ההסבר לנוירוזה שלי! כך כתב לידידו, ומי שהיה הקרוב ביותר לתואר האנליטיקאי שלו, וילהלם פליס. אם אני לא נחשפתי להתעללות מינית, הקיש פרויד, הרי שהמנגנון המניע את האנושות אינו אלא מיניות ילדית שכוללת פנטזיה אוניברסאלית, לפיה הבן שואף להתחתן עם אמא ולהיפטר מאבא. ההמשך ידוע למדי.

יונג חווה משבר פסיכוטי שבמהלכו הרגיש שהוא נשלט על ידי שתי אישיויות שונות; בהמשך פיתח תיאוריה שכללה קומפלקסים (ישויות בעלות רצונות אוטונומיים המתקיימות זו בצד זו בנפש) וחלוקה לפרסונה, עצמי, צל, אנימה ואנימוס.

אנה פרויד כתבה מאמר שהתבסס על פנטזיות אוננות שהיו לה בגיל ההתבגרות (ואולי גם לאחר מכן).

פרברן חי ועבד באדינבורו, הרחק מן הבעבוע הפסיכואנליטי של לונדון. ספריו ומטופליו מילאו את רוב עולמו, ולפי תיאורו של גנטריפ לא היה איש רעים להתרועע. פרברן מזוהה יותר מכל (אם להיות פשטני) עם הטענה שכולנו סכיזואידים.

למלאני רייזס היו שלושה אחים גדולים. היא היתה היחידה שאמה, ליבוסה, לא היניקה אותה, ואמה טרחה לומר לה זאת. ליבוסה גם נקטה גם בגישת 'הפרד ומשול' בגידול ילדיה. מלאני קליין העניקה לשדיים תפקיד ראשי בדרמה הפנימית של האדם מראשית חייו. בנוסף, היא הדגישה את מקום הפיצולים והקנאה ההרסנית בחיי אנוש.

היינץ קוהוט היה פגיע ביותר לביקורת; העיר את חבריו באמצע הלילה כדי שיגידו מה דעתם על הרעיון האחרון שהגה; ודימויו העצמי היה, לעדותם של רבים, שברירי ופריך. קוהוט קבע – בצורה מפותלת אבל נחרצת בסופו של דבר – שהפרעת האישיות הנרקיסיסטית היא ההפרעה הרווחת בקליניקה ובחיי היומיום.

סטיבן מיטשל עבר אנליזה קלאסית (פרוידיאנית) ובהמשך אנליזה בינאישית (סאליבנית). הוא הקדיש את הגותו לאינטגרציה בין רעיונות שונים - הנראים לעתים מנוגדים – בפסיכואנליזה.


אין כל חדש בהכרה בכך שתיאוריה היא במידה רבה אוטוביוגרפיה – מוסווית או מוצהרת – של הוגהּ. אלא שלעתים קל לצופה מן הצד (או לקורא הסקרן) לשכוח עיקרון זה. אני נהנה לקרוא לכך עיקרון רע-ל"י: ראשי התיבות של "רק על עצמי לספר ידעתי". זה מזכיר לי לקחת בעירבון מוגבל תיאוריות משכנעות ביותר (ויש לי חולשה לתיאוריות חובקות-כל בפסיכואנליזה). צריך להיזהר כמובן גם מקריסה לכיוון ההפוך: עצם העובדה שתיאוריה מבוססת על ניסיון חייו האישי של התיאורטיקן, אינה מבטלת כשלעצמה את תקפותה (לכן חבל להתייחס בביטול למאמר שמבוסס על חיי הכותב כמטופל, גם אם הכותב מסווה עצמו, למשל, בכינוי 'מיסטר Z').
כל האמור לעיל לא בא אלא להציב גם סייג, או 'לשון בלחי' כמו שאומרים באנגלית, לדברים שאפרסם בבלוג שלי. איני מתיימר כמובן להגיע למעלתם של העצים הגבוהים שהוזכרו לעיל (יש לי חיבה מיוחדת לניים-דרופינג...); רציתי פשוט לומר שגם כשדעותי נשמעות נחרצות או גורפות, כדאי לזכור: הדברים משקפים את עניות דעתי, ומקיימים תמיד את עיקרון ה "רע-ל"י". גם, ובעיקר, כשטוב לי.
אשמח לכל תגובה שהיא.

עוד בבלוג של עמית פכלר

כשברדיו משדרים את 'באהבתנו' של יהודית רביץ, שבי מגבירה. 'למילותיו של יהודה עמיחי' אומרת המגישה. בבני-עקיבא...

תגובות

הוספת תגובה לפוסט

חברים רשומים יכולים להוסיף תגובות והערות.
לחצו כאן לרישום משתמש חדש או על 'כניסת חברים' אם הינכם רשומים כחברים.

ירון אבניירון אבני15/5/2010

ועל זה אמר ניטשה. " כל פילוסוף כותב מתוך האוטוביוגרפיה של עצמו"

ואתה מוסיף (וטוב שכך) כנראה גם כל פסיכואנליטיקאי.

גיל סלוביקגיל סלוביק8/5/2010

העקרון תקף בכל תחום אקדמי (הומאני). ההיסטוריון מפתח תיאוריות על בסיס אישיותו של עצמו ודברים שספג בביתו, המנתח הספרותי מכניס את אישיותו וראות עיניו למחקריו, והפסיכואנליטיקן עושה זאת אף הוא (ואפילו ביתר שאת).

לימור קריגללימור קריגל20/3/2010

אוטוביוגרפיה כלינאריות. מה שהופך את התיאוריות השונות ללא אמפיריות בעליל איננו, להבנתי, היותן אוטוביוגרפיות אלא היותן לינאריות. התאוריות השונות לוקחות את הקיום האנושי שהוא בטבעו מעורבל ומעורבב ומנסות להתמקד בנקודת מבט אחת על הדברים, מתוך נסיון לעשות בהן סדר. זהו כוחן הגדול של התאוריות, שלא מעט פעמים מצליחות למשוך חוט אחד מתוך הפקעת ולסדר אותו מעט, להציע שינוי.

בר-יוסף-דדון רחלבר-יוסף-דדון רחל10/12/2009

N=1 , וללא "גילוי נאות". עמית, כל הכבוד על הרשימה המעניינת! כתבת דברים על הילדות של גדולי ההוגים שלא את כולם ידעת, במיוחד על מלאני קליין, ממש מעניין! מדוע עם לא ציינו בכתביהם משהו כמו: "ולגילוי נאות, אימי מעולם לא היניקה אותי וכו"?
זה היה ממש נדרש בימינו האינטרסובייקטיביים, לא?

יעל ליכטשיעל ליכטש5/12/2009

thanks for reminding us. I agree that it's easy to forget that those taken for granted theories all root from a subjective life stories. Remembering this strengthen the belief that neither theory can stand on its own, and that only by integration one can see the full picture.