זה אפשרי | לאה שקלים
לאה שקלים | 28/5/2020 | הרשמו כמנויים | שלחו טקסט לבלוג
הרגעים האלה
שהילדים ישנים
ושקט מסתורי משתרר בבית ,
ובתוכי ,
מפתיעים אותי כל ערב מחדש
ביוקר גדולתם ובאושר הגולמי הטמון בהם.
אני עוברת בין החדרים חדורת התרגשות
מביטה בהתפעלות במלאכים הישנים בתנוחות מצחיקות
מתפתה שלא לצלם ולעיתים בהחבא מצלמת
מושכת שמיכה לזה, מלטפת בשערה של זו
לרגעים לוחשת מילות פיוס דקות
מגניבה נשיקה רטובה לזה ששונא נשיקות
אני תוהה (כל פעם מחדש) איך רק לפני דקות ספורות
המה הבית וגעש מקולות צחוק, ריב ופטפוט
והנה כעת ניצב שקט יציב וסמיך
מתגרה בי כאומר : לא האמנת אה ? שזה אפשרי ....
ואז מתחילים הקולות בתוכי להרעיש
מפצירים בי (בשמו של הסופר אגו הנוקשה) שלא לבזבז ככה סתם את הזמן היקר
להיות יעילה, הכי יעילה שאפשר.
קול אחד מושך אותי לערימת הכביסה וודאי לערימת הכלים הזועקת,
האחר מושך אותך לשבת על ניירת מייגעת לעבודה,
קול אחר מפציר בי שהגיע הזמן לעשות קצת סדר בארונות הבגדים המפוצצים,
ואין לי שקט, שוב אין שקט.
עד שאני בכובד עפעפיי וגופי ,
מוצאת את עצמי ספק מתיישבת, ספק קורסת בכורסא החומה בסלון,
בוהה בתמונת האקריליק הפסטורלית שעל הקיר (זיכרון מימי אומנות רחוקים)
בידיי עטוף ספל תה מהביל,
לא חושבת , לא יודעת, לא חושבת על מה שכן או לא יודעת,
כעננים בשמים עוברות המחשבות מעל ראשי
ובעונג צרוף אני נותנת לשקט שניגר מקירות הבית
לטפטף לתוכי ,
כן כנראה שזה אפשרי.
