המשך הרשימה שלי על הרקויאם של ורדי והשואה
רות נצר | 30/4/2019 | הרשמו כמנויים
בעקבות הרשימה האחרונה שלי פנתה אלי ד"ר מרגלית שלאין, מבית טרזין שמנציח את גטו טרזנשטט והוסיפה לי את הפרטים הבאים על פועלו של המנצח רפאל שכטר.כמה פרטים על רפאל שכטר ועבודתו בטרזיינשטאט:
רפאל שכטר, (1944-1905), מנצח ופסנתרן שגדל והתחנך בברנו ובפראג, נשלח בנובמבר 1941 לטרזיינשטאט, והיה מראשוני הפועלים לחיי התרבות שם. הוא הפיק וניצח על מגוון מופעים מוזיקליים בגטו, ביניהן האופרה הכלה המכורה של סמטנה, שזכתה להצלחה רבה.
בספטמבר 1943 קיבל שכטר הוראה מה-ס"ס, לנצח על הרקוויאם של ורדי. לצורך העלאת הרקוויאם, הקים רפאל שכטר מקהלה של כ-150 זמרים וארבעה סוליסטים. מאחר שרוב צוות המבצעים נשלחו לאושוויץ היה עליו לחזור ולהקים מחדש, פעמיים, מקהלות ולאמן סולנים לביצוע היצירה. במקום תזמורת תיפקד פסנתר - ניגן בו המלחין האסיר גדעון קליין.
ביוני 1944 נדרש להציגה בפני משלחת הצלב-האדום הבינלאומי, אייכמן וקציני ס"ס נוספים, ובאוקטובר 1944 נשלח מטרזיינשטאט יחד עם המקהלה האחרונה שהקים ומוזיקאים נוספים למוות באושוויץ.
שכטר הסביר לחברי המקהלה: "מדוע אנחנו מבצעים תפילת אשכבה, מיסה קתולית? כי היא מסתיימת בבקשה לשחרור מהרשע ולהענשת עושי העוולה: "גאל אותי האל, מִן הַמָוֶות הַנִצְחִי בַּיום הַהוּא הַנורָא, וְאַתָּה תָּבוא לָדוּן הָעולָם בָּאֵש."
זה היה מרי רוחני, מעשה התרסה של האסירים, לשיר לנאצים את מה שאי אפשר היה לומר להם. המוזיקאי מאריי סידלין, מעלה מזה כמה שנים מחדש את 'רקוויאם ההתרסה' שוב ושוב, כדי להביאו למודעות הציבור, ראשי המדינה והממשל ובמיוחד בני הנוער, ולהנציח את הקורבנות שניספו רק בשל היותם יהודים. במאי 2012, במסגרת פסטיבל ישראל בירושלים, במופע רב-תחומי, סיפר סידלין את סיפור הרקוויאם בטרזניישטאט בליווי צילומים ועדויות, תוך כדי ביצוע היצירה עם תזמורת ומקהלה גדולה.
והפנייה למאמר שכתבה מרגלית על חיי התרבות בגטו טרזיינשטאט:
https://bterezin.org.il...95%D7%AA.pdf
רפאל שכטר נספה בשנה שבה נולדתי.