על פיצול וערבוב
גבי בונויט | 23/3/2019 | 4,666 צפיות | הרשמו כמנויים
פגשתי את חברי השחקן בבריכה המכונה על ידינו "הגיגית".
שאלתי אותו: "איפה היית כששני הטילים נחתו על תל אביב?"
"הייתי על הבמה" ענה, "ואפילו לא שמעתי את האזעקה ולא את נפילת הטילים. הקהל לעומת זאת, חשב שהאזעקה היתה אפקט ווקאלי שהיה חלק מההצגה".
מתברר ששם ההצגה היה: "קח את אבא שלך ולך לעזאזל".
לפתע טושטש הגבול בין מציאות ובדיה. האזעקה התערבבה לה עם ההצגה.
מצד שני נוצרה חומה מנטלית בעלת תכונות של מחסום אקוסטי שאיפשרה לשחקן להמשיך ולשחק כאילו לא קרה כלום.
לעיתים קרובות במצבים פוסט טראומתיים נהוג לומר שהמציאות החיצונית פולשת אל מרחבי המציאות הנפשית, משתלטת עליה ורודה בה. (להבדיל ממצב פסיכוטי, שבו המציאות הפנימית משתלטת על המציאות החיצונית). יחד עם זאת הדיסוציאציה היא מנגנון ההגנה השכיח ביותר אצל בני אדם פוסט טראומתיים.
הטשטוש בין פנים וחוץ והפיצול הם שני קטבים ברצף שבמרכזו קיימת האינטגרציה שמחזיקה את המורכבות של המציאות אבל איננה הופכת אותה לעיסה אחת.
לפני כמה חודשים חגגו בכיכר רבין את זכייתה של נטע ברזילי בתחרות האירוויזיון. במרחק של כ- 60 ק"מ הועפו בלוני תבערה אל עבר יישובי עוטף עזה. תושבי העוטף הסתתרו במרחבים המוגנים וחיכו להפוגה.
הפיצול בין כיכר רבין לבין עוטף עזה היה יותר ממושלם. להבנתי, הפיצול הזה הוא הנחת יסוד בהתנהלותה של מדינת ישראל. תל אביב ממשיכה להיות עיר ככל הערים במערב, ובמרחק 60 ק"מ ממנה מתנהלת מלחמה.
ראיתי לפני זמן מה גרפיטי על אחד הקירות בתל אביב: "נא לא לדאוג, הבועה תשמור עלינו". במילים אחרות, מה ששומר עלינו יותר מכל הוא הפיצול האשלייתי בין מרחב המלחמה למרחב ההנאה.
ומה יקרה אם הפיצול הזה ייסדק? מה יקרה אם טילים ייפלו על תל אביב? מה יקרה אם האשליה תימוג? מה יקרה עם יכולת ההתמודדות האזרחית של מרחב דן?
הכחשת המציאות או חלק ממנה היא מתכון בטוח לשחזור הטראומה.
