נשימה כבדה של קיץ ושמלות קלות
עלון פסיכולוגיה עברית | 10/7/2016 | 7,503 צפיות | הרשמו כמנויים
שוב אנחנו במרחב המעבר המוכר, שבו חוויית הזמן משתנה וגבולות המציאות המוכרת מיטשטשים, ואפשר לעצור ולעבד את מה שנצבר ולפנטז על מה שיהיה. החופש הגדול כבר כאן ומציב בפני ילדים ומשפחותיהם את השאלה במה יתמלא המרחב שלהם? בחופש כמו בטיפול, יש מי שמציע לחכות ולראות מה יעלה, כדי שתוכל להתפתח מהחופש החיצוני גם חירות פנימית.
גבו וייס עוסק בחירות המינית של א/נשים המתמודדים עם מוגבלויות התפתחותיות ובודק מה מקשה על יצירת המרחב הנחוץ להתפתחותה. הוא מתמקד בהעברה הנגדית הארוטית של מטפלים בטיפול מיני או זוגי, ובעזרת תיאורי מקרה מראה כיצד היא עלולה לשחזר את היחס לגופם ולמיניותם שחוו המטופלים הן ביחסים הראשוניים עם הוריהם והן מהחברה בכללותה. בהתבסס על מושג ההיסטריה של בולאס מציע וייס תנאים למרחב שמאפשר התפתחות מינית בריאה בקרב אוכלוסייה שיקומית.
במרחב שבין הגלוי לנסתר ממקמת רות נצר את השירה כמתווכת בין חוויות היומיום לחוויית האינסוף. בעקבות קריאתה בספרו של משה אידל "שלשלאות קסומות" היא משתפת במחשבותיה על השירה כחלק נוסף מהשלשלאות המחברות בין האדם לאל. ואם השירה מסייעת להפוך חוויות פנימיות לסמליות, שמואל ברנשטיין דן בהפיכתן של חוויות פנימיות לממשיות. לקראת הריצה השנתית של הפרים ברחובות פמפלונה בספרד עוסק ברנשטיין באופן בו מלחמות פרים מייצגות את הקונפליקט שבין שלטון היצר לבין חוקי החברה.
לסיום, פרק מתוך ספרו החדש של שאול נבון "פסיכולוגיה והיפנוזה" מוגש לעיון.
"שוב קיץ עלינו
השמש נוגעת ונוגעת
נשימה כבדה של קיץ
ושמלות קלות
יד שתשלח תיגע
צמא של קיץ" (רות דולורס וייס, מתוך "קיץ")
