הפתעות

פרופ. עמיה ליבליך | 11/3/2018 | הרשמו כמנויים

יש בנו עמדה מיוחדת לה אקרא הנכונות להיות מופתע. באופן מטפורי זה אומר ללכת בעולם עם עיניים ואוזניים פתוחות למה שיכול להתרחש בכל רגע, בלי שליטה מכוונת, בלי מפה או תכנית עבודה. נדמה לי שעמוס עוז קרא לזה התפעמות, ואולי זה אפילו מאותו שורש בעברית, אינני יודעת. הפתעה מקושרת אצלי אסוציאטיבית למשהו משמח, אם כי היא עלולה כמובן להיות נוראה ואיומה, שלא נדע.

ההפתעה ממנה אתחיל כאן הבוקר הייתה הפתעה קטנה מהסוג הנעים, שהלכה והתפתחה לעוד כמה הפתעות משמחות. משתתפת בסדנת "חומר נפש" שכחה אצלי (פעמיים!) תיק שלה, שבו היו מספר כלי הגשה. הכלים נשארו אצלי מאז שהייתה תורנית כיבוד במפגש הסדנה לפני חודש. אחרי ששוב גיליתי את התיק הנשכח ליד הספה בחדר ההתכנסות שלנו, שמתי לב שבין המגשים והכפות מונח גם ספר קריאה – "סיפורי חייו של מר פיקרי", מאת גבריאל זווין. הרשיתי לעצמי להוציא את הספר מהתיק לקריאה. מיד נשביתי בקסמיו, ואיתו ביליתי באושר את סוף השבוע האחרון. הפתעה אחת. איך לא ידעתי ולא שמעתי על הספר, שיצא לאור כבר לפני כחמש שנים?

הספר קריא מאוד ומחמם את הלב. גיבוריו ועלילתו מלאי תום והומור, וגם העולם מסביר להם פנים בסופו של דבר, בלי שזה נשמע כסיפור נבוב. אולי זוהי אגדה למבוגרים, אולי נכתב לבני הנעורים דווקא – אני בכל אופן הוקסמתי.

ההפתעה השנייה קשורה למחבר/ת. את השם גבריאל כבר מזמן חולקים גם בנים גם בנות. על הכריכה מצאתי "ספרי הנוער של גבריאל זווין תורגמו ליותר מעשרים שפות". אולי משום שגיבור הספר הוא בעל חנות ספרים אקצנטרי מעט, תפסתי גם את הסופר כגבר. אולם, כשסיימתי ונכנסתי לגוגל ללמוד על הסופר – גיליתי שזוהי סופרת אמריקנית כבת 40, ואגב היא בת לאמריקני יהודי ממוצא רוסי, ולאמא מקוריאה. איכשהו זה הפתיע אותי, וגם עטף את כל העלילה בלבוש קצת אחר בעיני. פתאום אמרתי לעצמי: הו, כן, ככה כותבת אישה... הרי זה סיפור על שילוב של קריירה עם משפחה, אמנם משפחה חד הורית שבראשה גבר, אבל בכל זאת... הנה זה בשבוע שכולם מדברים על נשים ויכולותיהן.

נמשכת ההרשמה למחזור לימודים חדש (מחזור שמיני)
של תוכנית הכשרה בפסיכותרפיה ברוח פסיכולוגיית העצמי

ואז נזכרתי (עוד הפתעה! גם היא מתאימה במיוחד לשבוע האישה) כי באחד מפרקי הספר מסופר על סופרת המאמצת לה שם של גבר, ולא זו בלבד – אלא שהספר שהיא מציגה למול"ים כממואר, הוא בעצם פיקציה. כשחנות הספרים מציעה לה – כלומר לסופר שהוא המסיכה שלה - לערוך ערב על ספרה, היא שוכרת שחקן שיגלם את הסופר הפיקטיבי, מה שמוליד אירוע קומי מוזר ביותר בהשקת הספר. הסופרת האמיתית יושבת בעיניים מורדות בשורה אחורית, ורק גיבורנו מזהה אותה ומפענח את החידה.

יש עוד חידה בספר, הנוגעת לספר ישן ונדיר של אדגר אלן פו, וזה מוביל אותי לשני היבטים נוספים, שבזכותם אני ממליצה על הספר בחום רב: ראשית, כל עלילת הספר מתרחשת בחנות ספרים בעיירה קטנה, שמעליה בקומה השנייה גרים גיבורי הספר, מוכר הספרים ובתו המאומצת. אני סובלת מהערצה עיוורת לחנויות ספרים של פעם, לאוצרותיהם הבלומים ולאוירתם המיוחדת, אם בתל אביב אלה "סיפור פשוט", "המגדלור" או הוותיקה ביניהן "תולעת ספרים", ויש כמובן עוד, לכל עיר החנות הקטנה והאהובה שלה אשר ענקי המול"ות מנסים לבלוע. ושנית – בתוך הספר ובפתיחות לכל אחד מפרקיו נמצאת המלצה לספרים או סיפורים לקריאה, רשימה מעולה ואנינת טעם לכל אוהבי הקריאה. הנה זכיתי בפרוייקט קריאה לשנה בערך, הפתעה שהולידה עוד הפתעות, כפי שאמרתי.