בלדה למלך ומלכה | שיר מאת חנה הופמן
חברי הקהילה | 6/6/2013 | הרשמו כמנויים | שלחו טקסט לבלוג
כוח משימה מיוחד נבחרלפתור תעלומה אחת.
הם עבדו ימים כלילות
הם עבדו בלי היום בלי מחר.
הם שתו הרבה קפה שחור
וחקרו מבוכים.
הם טרחו על כל פרט, בחושך בלי אור.
לא היה שם מחשב, היה רק לוח שחמט.
גברים ונשים של כוח הדלתא, אולי אפילו מארינס,
סוכן כפול מהאירגון (לה פאמיליה),
סי.אי.איי, אפ.בי.אי, וגם נס"א.
והם לא לבשו מדים, רק טי-שרט וג'ינס.
לא. הם לא פתרו את הרז.
חייכה אז המלכה השחורה
ופסעה מעדנות על הלוח.
(לרגליה נפלו אז החייל, הפרש והרץ).
וכך היא אמרה: "הסכיתו.
אין צורך במפתח של חדר סגלגל,
לא בגיזת זהב של אייל, וגם לא בכוס יין של נסך.
אני אגיד לכם איך להגיע למלך".
"ובכן. פשוט, תעבירו לו פתק מתחת לדלת,
שהמלכה רוצה רנדבו.
המלך אז ייצא, כתר שרביט ואדרת,
ואז אתם תדעו שזה הוא".
"תודה, מלכתי", החווה אז ראש הארגון.
"אין על מה", היא ענתה,
אך שחה בלב:
"אני חשה, שאיזה פח פה טמון..."
הרץ רץ לשים את הפתק
וכולם עמדו מסביב בדממה.
בתחילה הם ראו שנפער בדלת רק סדק,
ואחר כך הבהב קצה מוזהב של גלימה.
קצת קודם לכן, בפאתי הלוח,
לחשה השחורה לבת-דמותה הלבנה
ששכבה בצד בלי מצב רוח:
"מהרי אחותי, בואי נחליף תחפושות, תהיי חברה!"
חיש קל התעוררה הלבנה והתעשתה,
והן לבשו זו את מחלצות רעותה
(אחרי הכל תחפושת היא רק תחפושת,
ומלכה היא מלכה היא מלכה).
שומר המגדל זוכר עד היום, איך בעוד
קאפו-די-טוטי-קאפי, סוכן פדראלי,
ובלש יאפי צופים חסרי אונים במחזה,
מלך ומלכה יוצאים שלובי זרוע, לשחק במשחק אחר.