מעשייה על העשייה; סיפור קצר שכתבתי

תמי וילדמן | 10/7/2012 | הרשמו כמנויים

מעשה באיכר שחי בצניעות עם אשתו, האיכרה, בכפר מרוחק.

מדי בוקר קם האיכר בבגדיו הפשוטים ויוצא לעבודותיו בשדה.

בערב הוא שב לביתו, אשתו האיכרה דואגת לארוחה ושניהם יושבים יחדיו, מסובין אל השולחן.

כך חיים להם האיכר, והאיכרה, שנים רבות.

ערב אחד, לאחר 7 שנים של סדר יום שיגרתי, באחת מארוחות הערב השגרתיות, נשמעת דפיקה על הדלת.

האיכר והאיכרה מתבוננים זה בזו במבט מתפלא.

במפתן דלתם עומד בחור מטופח ומסודר, איש עסקים ומזוודה בידו.

'ערב טוב', הוא קד לפניהם.

'זכיתם'. הוא ממשיך.

האיכר והאיכרה ממשיכים להתבונן בפליאה. האיכרה מתבוננת על השיחה מתוך חדר האוכל כשהיא מנגבת את ידיה.

'זכינו?' תוהה האיכר, 'במה? על ידי מי?'

'זכיתם בשלוש משאלות', עונה האיש בחיוך, 'בואו נראה', הוא פותח את המזוודה ומוציא דף נייר, 'כן, זה אתם, שלוש משאלות. בבקשה.'

האיכר מתבונן באיכרה.

האיכרה מקמטת את מצחה.

'אז מה תבקשו?' מחייך האיש, 'אני רושם.'

'אני חושב שאנחנו צריכים קצת זמן לחשוב על זה', אומר האיכר.

'אוקיי, רשמתי, זמן לחשוב, נשארו עוד שתיים.'

'התכוונתי, כלומר..'

'שאנחנו לא יודעים', משלימה אותו האיכרה.

'אוקיי,' אומר האיש.

'שאנחנו צריכים לבחור...' מחייכת האיכרה.

'בסדר גמור, לבחור, נשארה עוד משאלה אחת'.

האיכר והאיכרה שותקים.

הם חוששים לומר עוד דבר מה שיתפרש כמשאלה, מבלי שתכננו אותו כמשאלה.

שלושתם עומדים ושותקים זמן מה.

'אז אמרנו', מסכם האיש, ' זמן לחשוב; לבחור; ויש עוד אחת. מה תרצו?' הוא מחייך.

האיכר והאיכרה מתבוננים זה בזו בשאלה.

'אנחנו לא יודעים', עונה האיכר.

'אז אתם רוצים לדעת, זה שלוש. שיהיה לכם המשך ערב נעים'. הוא סוגר את המזוודה ופונה להמשיך בדרכו.

וכך קיבלו האיכר והאיכרה שלוש משאלות: זמן לחשוב; לבחור; ולדעת.