מה הזמן מסמן לי. שאלות, ברומו של עולם

תמי וילדמן | 4/1/2018 | הרשמו כמנויים

"חופשת לידה". הזמן - מיספרים שיצר האדם בכדי להאחז במשהו. בכדי שלא ללכת לאיבוד בכל השפע הקיים. המיינד - רבות דובר על ה'מיינד'. הרבה רוצים שניפרד ממנו, מהמיינד, ונתחבר אל 'הלב'. וזה אפשרי, אני מאמינה. למה לא. ובעצם, למה כן ? רוצים שניפרד מהמחשבות, שהמחשבות, הם אומרים, הם הגורם ל'סבל'. סבל ? הסבל קיים, אומרים הבודהיסטים. אבל האם לא בזה שאמרו כך יצרו אותו ??? ומהו "סבל"? והאם קיים ? והאם כדאי להתחבר אליו, או להתכחש לו. אבל חייבים להאחז במשהו..

אותם הדברים ש"חייבים לעשות". האם הם קיימים ? כנראה שקיימים. ואין לנו חשק או כוח 'לעשותם'. ואז, הם נשארים במחשבה. והמחשבה, 'מטרידה'. 'למה לא עשיתי את זה ? למה אני כזו/ה ולא אחר/ת. למה פניתי לכאן ולא לכאן. למה התיישבתי לכתוב, בעוד ערימת הכביסה איננה מקופלת. בוודאי, אספיק הכל. הרי הזמן, הוא רק המצאה אנושית. בשבילי, יש זמן. יש הבטחה. יש התחייבות לעצמי'. ושוב, אני ואני. והכל - מילים, מילים. ובמחשבה - מילים, ותמונות, אסוציאציות וחלומות. והכל קיים. ה'רע', הטוב. טוב מטוב, טוב מטוב.

הילדה שלי בוכה, פשוט, כי היא תינוקת. בלי סיבה. רוצה חיבוק, רוצה מגע, רוצה אהבה. אבל גם, אוכל, ויטמין, טיפת חלב, רופא ילדים. רוצה בגדים וכיסויים, שלא יהיה לה קר. רוצה אותנו, שלווים ומאושרים, תמיד.

אז מהו הסבל, ואולי נקרא לו בשם אחר. מועקה, מטרד. האם אנו חייבים את אלה בחיינו, או אפשר להיפרד מהם. מכל החובות, מכל הקשיים. רבים מבטיחים. למגנט שפע, לחיות את החיים, להתממש. הו, להתממש.... לעשות, לקיים, לבצע, לחיות. לפעול. לא לוותר. ואחר כך, לוותר. להגדיר מטרות, ואחר כך, להרפות. לשאוף. אבל, גם לנשוף. לפגוש ולהיפגש, לצאת ולהישאר. לאהוב.

והכל, מחשבות רבות בלב איש. ועצת השם היא, תקום.