חלומות יום
ד"ר גד בן שפר | 26/10/2026 | 14 צפיות | הרשמו כמנויים
פרויד, במכתב לפליס מ1897 (3 בדצמבר), מכתב שהוא מכנה "משוגענע" (ביידיש), כותב בהומור: "מאז שהתחלתי לחקור את הלא מודע הפכתי למאד מעניין עבור עצמי. חבל שבני האדם שומרים תמיד את הפה שלהם סגור ביחס לדברים האינטימיים ביותר".
אני חושב שחלומות הם חוויה אינטימית בשביל כולנו, גם כי הם חושפים את הדברים שאנחנו מעדיפים לרוב לשתוק לגביהם, אבל גם משום שהם חוויה שבאמצעותה אנחנו הופכים למעט יותר מעניינים בשביל עצמנו.
החלום, רומנטי ומעט מסתורי, אפוף בניחוחו של האלביתי, הוא חלק מאיתנו ובה בעת זר לנו, מוכר ומנוכר גם יחד. הוא מבשר הלא מודע, ראיה ועדות לעולם האחר שבתוכנו. וכך, עוד לפני שהחלום מספר לי מה המשאלה הלא מודעת שלי, הוא מספר לי שיש בי בכלל משאלה לא מודעת. הוא מצביע על כך שיש בתוכי משהו לא מודע שחותר לעבר סיפור, רוחש לעבר התבטאות. אני הוא שכתבתי את החלום, והוא חלק ממני. גם אם שדה שלם התאסף בו, בסופו של דבר זהו השדה שלי.
וב'התגנבות יחידים' של יהושע קנז אני מוצא ניסוח מרהיב לחלימה ולעולם החלומות כשהוא מתאר את אחת הדמויות בשנתה:
"ושוב נופלת דממה על פניו, דממת הנוסע למרחקים. כל הווית השינה שלו דומה לזרימה, כאילו כל נחלי חייו הולכים אל הים האין-סופי, האפל הזה, והוא, ברפסודה הנישאת במהירות בשטף המים, ללא מעצור וללא עקיפין, נסחף אל המקום שכל הדברים נודדים אליו למצוא בו את תיקונם. אף בשעות הערות יכולת לראות בו את ההתמכרות ואת הציפיה לשוב שמה, לא-פעם יכולת לחוש כי רק חלק ממנו מהלך לצדך, עושה את הנדרש ממנו, מוכנית, ללא חדוה, ללא פחד, וחלקו האחר, המרגיש, הנאבק – נשאר שם, עם הזרימה" (עמ' 369).
בנפש שלנו משוטטים ונודדים דברים שנותרו פתוחים, אולי שבורים, בנסיון למצוא תיקון. וגם האדם נודד, נסחף למרחקים, אל ארץ החלומות שלו, בתשוקה וברגש. משהו, מתוך אפלת הים האינסופי, קורא לכל תנועות החיים אליו.
אני חושב על גרוטשטיין שדימה את הO הביוניאני, האינסופי, הלא ניתן לידיעה, ל'חומר האפל'. זו אותה מסה סמויה, משוערת, שמחזיקה את היקום. בנפש שלנו גם יש מעין מסה נסתרת שמחזיקה את עולמנו, מחלחלת מבעד ומעבר לכל הוויתנו: "מעבר למילים, מעבר להרהור, מעבר לידיעה, תמיד נשארת 'מעבר' בממדים שלנצח אינם ברי-השגה עבור האדם" (2007).
המשאלות, הפנטזיות הלא מודעות, מניעות את יצירת החלום, והחלום מגלם מילוי משאלה. זו התגלית שפרויד ראה כתגלית המרכזית שלו. בנוסף, החלום מאפשר לאדם עבודה נפשית על תכניו הלא-מודעים בדרך לייצוגם, ולו באופן מוסווה, בתודעה. ביון מוסיף את החלימה בערות כתהליך מתמשך של עיכול חומרים לא-מודעים בזרימתם לעבר משמעות. ואם החלימה היא לא רק משעה שעוצמים את העיניים, אפשר לחשוב גם על חלומות-יום.
אני קורא את שאמר פרויד על החלום, ב1933, בהרצאות מבוא חדשות על הפסיכואנליזה. פרויד מכנה את תיאורית החלום שלו ארץ חדשה,כזו שנכבשה מהאמונות הפופולאריות ומהמיסטיציזם. האם שם לב שתיאורית החלום שלו לא נוטשת את המיסטי או את הפופולארי אלא ממזגת ביניהם? שאריות היום, היומיומי, מחשבות הערות שלנו שנספגות באפל ובנסתר שכבר המתין בנו, חיכה להן, ושוקעות איתו לעומק החלום, מתגלמות בדמותו (וזהו קלסתרו הנבדל של החלום, וזהו אופייה של פעולת החלימה).
