אִמָּא, שֶׁאִם אַתְּ לֹא מָה זֶה מְשַׁנֶּה כְּבָר הָעוֹלָם כֻּלּוֹ?
עלון פסיכולוגיה עברית | 8/2/2026 | הרשמו כמנויים
השבוע געשה הרשת סביב התבטאויותיה המשפילות של השחקנית יעל פוליאקוב כנגד נשים במידות גדולות. הדברים החריפים עוררו מחדש שיח בוער על דימוי גוף, אבל נגעו גם ביחסים בין נשים. באופן עמוק יותר, אפשר לחשוב על היחסים המורכבים שבין אמהות לבנותיהן, והאופן בו אלה האחרונים מעצבים את האופן בו נשים מתייחסות לעצמן, לגופן, ולגופן של נשים אחרות. נושאים אלה עולים בחדרי הטיפול דרך קבע, אך בעקבות רגעים ציבוריים מקומיים אך מטלטלים כאלה, מבקשים לקבל מקום ועיבוד גם במרחב הציבורי.
השבוע באתרנו מאמרים מקצועיים חדשים ונהדרים, לצידם נזכיר שני מאמרים מהעבר שנוגעים בנושאים האמורים:
כיצד נראית התקשרות בגיל הרך? - מאמרה של שירן עמוסי מציג באופן תיאורי כיצד נראים דפוסי התקשרות בגיל הרך, על בסיס התנהגויות הילדים במהלך סיטואציה זרה מותאמת לגיל 2.5-4.5. לאחר תיאור עקרונות הארגון ההתנהגותי, מתוארות התנהגויות אופייניות של ילדים בעלי התקשרות בטוחה, נמנעת, אמביוולנטית ולא-מאורגנת, בדגש על תגובות לפרידה ואיחוד עם ההורה, סגנון המשחק והאינטראקציה, וכן מאפייני ההורות המלווים כל דפוס.
מאמרה של יפי שפירר מציג תיאור מקרה של מריה (שם בדוי), אישה בתולה בשנות השלושים, המשתתפת היחידה ללא ניסיון מיני בקבוצה טיפולית אנליטית, ובחינת האופן שבו קבוצה יכולה לשמש מכל לעיבוד מיניות מודחקת ומבוישת. דרך עדשה פסיכודינמית ומגדרית משולבת במודל PLISSIT לטיפול מיני, המחברת בוחנת כיצד דינמיקות של בושה, הדרה והשלכה מתפתחות סביב בתולין בגיל מבוגר, וכיצד החזקתן האמפתית בקבוצה ובטיפול פרטני מקדמת רשות, סקרנות, גיבוש שפה מינית ותנועה זהירה לעבר חוויה אינטימית.
מאמרם של דניאל לוי-וינטראוב ודולב אבני מציג את שליטת יתר כדפוס אישיות נפוץ אך חמקמק, המתפתח לרוב בילדות ומוביל לפרפקציוניזם, נוקשות רגשית וקושי בקשרים בין־אישיים, אף על רקע תפקוד חיצוני גבוה. מוצגים היסודות התאורטיים והנוירוביולוגיים של שליטת יתר, הקשר שלה להפרעות כגון דיכאון, OCD והפרעות אכילה, ותפקידה של היווצרות רגשות שניוניים. בהמשך נסקרות תרומתם של טיפול DBT וקבוצות מיומנויות, תוך התמקדות ב-RO-DBT כגישה ייעודית המקדמת פתיחות רגשית, גמישות מחשבתית וסימון חברתי מחבר. דרך וינייטה קלינית מודגם כיצד תהליכים קבוצתיים מרככים שליטת יתר ופותחים מרחב לחיים "ראויים לשיתוף".
מורכבותם של קשרי חברות בין נשים משתקפת בסיפור חברותן של אלנה ולילה, גיבורות הספר "החברה הגאונה" מאת אלנה פרנטה. חברותן מהווה מצד אחד מקור לתמיכה ולביטחון, ומצד אחר לסבל הנובע מתחרות, מקנאה ומאובדן זהות. אחינעם מצר-גור מציגה ניתוח היחסים בין הדמויות בספר דרך הפריזמה של המבנה ההיסטרי שפרויד המשיג ולאקאן הוסיף ופיתח המאפשר הבנה מעמיקה יותר שלהם ומאיר רבדים עמוקים של יחסי חברות בין נשים.
הרומן "הבת האפלה" מאת אלנה פרנטה, מספר את סיפורה של לדה, אישה בשנות הארבעים המאוחרות של חייה, היוצאת לנופש תמים לכאורה, שבו היא מבצעת מעשה המטלטל את עולמה הפנימי והחיצוני. דנה אמיר עוסקת בגלגולי צרות העין בקשר אם-בת, ובפוטנציאל הפסיכוטי הקשור בהחייאה של פנטזיות קדומות של ניכוס והשתלטות, כפי שהם באים לידי ביטוי ביצירה זו.
ובפסיכובלוגיה -
להיראות, להשתייך, להירגע: בר שוצמן אגסי על רשתות חברתיות כזולתעצמי בעולמם של ילדים ומתבגרים –
"בשנים האחרונות הולכת וגוברת ההבנה כי שימוש בעייתי ואף התמכרותי ברשתות חברתיות אינו נובע רק ממאפייני הטכנולוגיה, אלא משקף מפגש בין צרכים פסיכולוגיים עמוקים לבין סביבות דיגיטליות המספקות להם מענה ייחודי. מאמר זה מציע קריאה פסיכודינמית של התמכרות לרשתות חברתיות דרך פסיכולוגיית העצמי של היינץ קוהוט, ומתמקד במושג הזולתעצמי ובשלושת צרכיו המרכזיים: הצורך בהשתקפות וגרנדיוזיות, הצורך באידיאליזציה והצורך בתאומות".
מי כבר בעולם כולו יצליח בזה / אורין רוזנר
אם אמא שלי לא יכולה לאהוב אותי
מי כבר בעולם כולו יצליח בזה?
נורית זרחי
אֲבָל הוּא אוֹהֵב אוֹתִי
תִּרְאִי, אִמָּא, אֵיךְ הוּא מַצְלִיחַ בְּזֶה
אַתְּ מִסְתַּכֶּלֶת? תִּרְאִי אִמָּא
אֵיךְ הוּא מִסְתַּכֵּל עָלַי
אִמָּא, תִּסְתַּכְּלִי
אֵיךְ הוּא אוֹהֵב אוֹתִי
אֵיךְ הוּא מְלַקֵּק אוֹתִי מֵהָאֲוִיר
אֵיךְ הוּא טוֹעֵם אוֹתִי מֵהָאוֹר
הוּא רוֹצֶה לַעֲשׂוֹת לִי יְלָדִים, אִמָּא
הוּא רוֹצֶה לְמַלֵּא אֶת הַבֶּטֶן שֶׁלִּי בְּתִינוֹקוֹת
תִּסְתַּכְּלִי, אִמָּא
אֵיךְ הַבֶּטֶן שֶׁלִּי מִתְמַלֵּאת בְּתִינוֹקוֹת
שֶׁצּוֹעֲקִים מֵרֹב שֶׁהֵם אוֹהֲבִים אוֹתִי
תַּרְגִּישִׁי אוֹתָם בּוֹעֲטִים, אִמָּא
מֵרֹב אַהֲבָה, וְרָאִית
אֶת הַשִּׁירִים שֶׁכָּתַבְתִּי?
אֲנָשִׁים אוֹהֲבִים אוֹתִי,
הֵם מְלַקְּקִים אֶת הַדְּמָעוֹת
מֵהַלְּחָיַיִם שֶׁלִּי, אִמָּא,
וְלִבָּם נֶחְמָץ
כְּשֶׁאֲנִי מְבַקֶּשֶׁת פְּנִימָה, כְּשֶׁאֲנִי כּוֹתֶבֶת
אִמָּא הִיא אִמָּא הִיא אִמָּא,
כִּי אֲפִלּוּ הֵם יוֹדְעִים, אִמָּא
שֶׁאִם אַתְּ לֹא
מָה זֶה מְשַׁנֶּה כְּבָר
הָעוֹלָם כֻּלּוֹ?
Photo by Siora Photography on Unsplash
