יד נעלמה כונסת, גם את פירורי החסד, גם את המכות
עלון פסיכולוגיה עברית | 9/6/2024 | הרשמו כמנויים
אתמול התבשרנו על שחרורם של ארבעה מהחטופים במבצע צבאי מורכב, ופתאום הגוף-נפש האלה, למודי הכאב והדאגה, הוצפו בהתרגשות ושמחה למראה המפגש של נעה, אלמוג, שלומי ואנדריי עם משפחותיהם. לפחות לזמן מה. ועם אנחת הרווחה של ההצלה, לב מתרסק למשמע הידיעה שבמבצע החילוץ נהרג ראש הכח, רב פקד ארנון זמורה ז"ל. גם כמה ימים קודם לכן, התקבלה בשורה אחרת, מרה – ארבעה מהחטופים, שלושה ממקימי קיבוץ ניר עוז, עמירם, חיים ויורם ונדב מנירים שהיה שבוי עימם, הוכרזו כמי שנרצחו בשבי החמאס. התנודות הרגשיות בימים האלה, מותחות את הנפש מתיחה הגונה. ולא רק הרגש נד, גם המחשבה, הניסיון לפלס דרך בתוך אש המלחמה, להבחין בין מה שמסופר לסיפור עצמו, להותיר את עינינו פקוחות גם כשאבק השריפה, וערפל הימים המצטברים מכביד על הראיה, להסכים להתבונן על מה שקורה מעבר לגדר, וגם בתוך הבית פנימה. גם כשיש התקפות בלתי פוסקות על החיבורים – להתאמץ לחבר.
השבוע באתרנו מאמרים מקצועיים חדשים וטורים מעוררי מחשבה:
במאמרה של אפרת ליה שחף 'תולדות השילוש האפל בעידן הנעורות' מוצגת הטענה שהשיטות בהן משתמשים להקהיית זכרונות וליצירת דיסוציאציה רגשית לשם טיפול בטראומה הן שיטות ליצירת אזורים פסאודו-פסיכופתיים בנפש. כמו כן, מוצגת הטענה שניתן להשתמש במדיטציות בודהיסטיות ובתפיסת העולם ההינדואית בבהגווד גיטא על מנת להצדיק הרג, אי-שיוויון וחוסר-אשמה. בדומה למאמרים קודמים, נעשה שימוש במארג לוגי פסיכולוגי שהמצפון נמצא במרכזו. להמחשת הטענות נעשה שימוש בדוגמאות מתוך הסדרה "הנדר: כת הסקס של ניו-יורק".
תחום בריאות הנפש עומד בפני מהפכה היסטורית – מהפכה טכנולוגית, עם כניסתן של הבינה המלאכותית, התקשורת המקוונת והמציאות המדומה. כיצד תיראה המהפכה הטכנולוגית והאם היא תהיה טובה או רעה? במאמר הדעה של יעקב אופיר מוצעים כיוונים רעיוניים ופרקטיים שיעזרו למנף את הטכנולוגיות החדשות לשיפור תחושת הַשְׁלוֹמוּת (well-being) של הציבור, ו-'לשבור את הקונספציה' שגרמה אולי למשבר שאנו חווים בבריאות הנפש.
אלון בר בסקירת הספר: "מה קרה להגר באילת?". הספר שכתבה עופרה עופר אורן וזכה לאחרונה בפרס ספיר, עוקב אחר חייה של הגר - בחורה שמתבגרת בישראל בשנות ה-60 של המאה ה-20. הספר ערוך כמחזור של 336 סונטות המתארות טראומות חיים מיניות קשות בצד חמלה וצמיחה אנושית. בלשון עדינה, פיוטית, ורב שכבתית מתארת הסופרת את הטראומות הבלתי ניתנות לתיאור, כמו גם חמלה אנושית מופלאה ומרפאת. האם תצליח החמלה לגבור על טראומות החיים הקשות? האם יצליח דור ההווה, לגבור על משא הטראומות המשפחתיות? דומה שהספר מציע לכך מספר תשובות.
ובפסיכובלוגיה –
גם אתם ראיתם לאחרונה את הסדרה 'אייל קטן' וטולטלתם מאד? דנה לובינסקי צפתה בסדרה וכתבה בעקבותיה רשימה חשובה – על החופש לספר סיפור מגיעה מורכב - 'אייל קטן' גואלת את קורבנות הפגיעה המינית מתבנית הסיפורים החד ממדיים ומרחיבה את מהפכת #me too.
"ערכה של הסדרה "אייל קטן" הוא בכך שהיא מאירה את האופן שבו מהפכת #me too, עם כל חשיבותה ומהפכנותה, שימרה במסגרתה תבנית של סיפורים חד ממדיים וחלקיים. החופש להכיר בכך כי רבות מן הפגיעות המיניות מתרחשות בתוך קונטקסט מורכב של יחסים, במסגרתם גם הקורבנות מחזיקות בדחפים ובשאיפות, ברצונות ובאינטרסים, ולעתים גם באחריות חלקית, מבלי לבטל את התקיימות הפגיעה - היא קריטית ביותר. ללא הרחבת סיפור הפגיעה, נשים (וגם גברים) ימשיכו להיות כלואים בתוך סיפור חד ממדי וחלקי שבו כל הדחפים, המיניות והרצונות, מושלכים על הפוגע, (לרוב גבר) בלבד. בדרך זו, משתחזרת ומתקבעת זהותן של נשים, כמי שאסור להן להשתוקק ולהיות סוכנות אקטיביות לפעולות, לשאיפות וליחסים מיניים. יתרה מזו, בהיעדר האפשרות לספר סיפור מלא ומורכב, לא מתאפשר תיקוף אמיתי של הפגיעה, ועם כל הרצון הטוב, האמונה האוטומטית לנפגעות (#I believe you) מוגשת כסיסמא ריקה, שאין בה הזדמנות לעיבוד מלא של הסיפור כפי שהתרחש בגרסתו הלא ערוכה"
וד"ר מיכל חסון רוזנשטיין תוהה על היכולת שלנו להמשיך בשגרה בצד המלחמה - אדישות, התעלמות או אולי חוסן?
"אנחנו סובלים מחרדות, מתחושות חוסר אונים, מתסכול. מפתחים הפרעות שקשורים לחווית חוסר שליטה כמו הפרעות אכילה או טורדנות. בודקים שהבית נעול מפני חדירת מחבלים מדי לילה. וגם חוגגים את סיום הלימודים ומתרגשים לקראת מבחן בגרות. גם וגם. אנחנו סובלים מפוסט טראומה אבל גם גדלים מתוכה ומתחזקים. לומדים על עצמנו ועל הסביבה, מפתחים ביצירתיות עוד ועוד דרכים להתמודד. איך אנחנו עושים את זה? שיחות עם כמה אנשים לאחרונה הובילו אותי לחשוב שאנחנו לא חברה ששכחה את השבויים או ההרוגים. לא שכחנו את המלחמה בכלל, לא שכחנו את אזלת היד של הרשויות. גם לא הפכנו אדישים. כן, התחסנו. האירועים הקשים הפכו למשהו שגרתי ועצוב, שואב כוחות באופן קבוע, וגם מחסן. גילינו שאנחנו יכולים לחיות עם הכאב. קשה מאוד, אבל אפשרי".
מה שלומך אחות / נעמי שמר
מה שלומך אחות הבוקר
מה שלומך אחות
מזג האוויר הזה
מזכיר לי נשכחות
טוב שהחלון פתוח
יש לשמור על קור הרוח
ועל הכוחות
אין הרבה סיבות לשמוח
בא יותר לבכות
אין כמעט לאן לברוח
יש עוד לחכות
יד נעלמה כונסת
גם את פירורי החסד
גם את המכות
בשעה שקשה לי לשיר
והכל מתמוטט על ראשי
התרשי לי לזכור
ולהזכיר תמיד
לך יש אותי
לי יש אותך
לנו יש אותנו
יש דבר אחד שכבר
ידוע לי על פה
מה שלא נולד בדמע
לא שווה הרבה
מה שלא נולד בדמע
הוא לא יקצר בזמר
ולא יביא מרפא
מאדם אני לקחתי
ואליו אשוב
וסביבי המיית הבית
ולבבי קשוב
וסביבי המיית הבית
מרגיעה אותי בינתיים
זה מה שחשוב
בשעה שקשה לי לשיר...
מה שלומך אחות הבוקר
מה חדש אצלך
איך על סביבותיו הרוח
שוב סובב הולך
תיכף יתגלו שמים
אל תסתירי את פניך
אל יחדל קולך
Photo by Wolfgang Hasselmann on Unsplash
