
גשם אוגוסט חמים יעיר בנו פריחה מאוחרת
עלון פסיכולוגיה עברית | 16/8/2026 | 162 צפיות | הרשמו כמנויים
להט השמש של אמצע אוגוסט, הכל בוער, ופתאום במהלך סוף השבוע הפליא לרדת גשם כבד על ירושלים וסביבתה. סופות רעמים וברקים בשיאו של הקיץ, כמו מזכירות שלפעמים גם כשהכל ברור כשמש, יכולות להיות הפתעות. אי סנכרון שמעורר לרגע תחושה של פליאה, שאלה, וסתם מרענן את כל הידוע מראש. אחרי הסופה ימשיכו המעלות בירושלים לעלות השבוע מעל לשלושים מעלות, אין חדש תחת השמש, ובכל זאת, לרגע סוער אחד – היה גם היה. איך נראים רגעים כאלה בחיים שלנו? ואיך הם משתקפים בחדר הטיפול? האם אנחנו עוצרים להתבונן, ממשיכים כרגיל, נבהלים או דווקא מזמינים את הבלתי צפוי לשיחה?
השבוע באתרנו מאמרים חדשים וטורים מעוררי מחשבה:
חלקו השני של מאמרה של סיון אקשטיין עוסק ביישום הקליני של התיאוריה הפולי־וגאלית בעבודה עם מבוגרים על הרצף האוטיסטי. הוא מציג את האוטיזם כמצב הכרוך בדיסרגולציה אוטונומית בסיסית, המתבטאת בטון וגאלי נמוך ובדריכות סימפתטית כרונית, ומסביר כיצד תשתית פיזיולוגית זו מעצבת את החוויה החברתית וההתנהגותית לאורך החיים. על בסיס זה מוצגים כלים יישומיים לעבודה טיפולית: מיפוי הפרופיל האוטונומי באמצעות מודל הצבעים והסולם האוטונומי, זיהוי טריגרים ועוגנים, וקו־רגולציה שבה מצבו הפיזיולוגי של המטפל משמש עוגן עבור המטופל. המאמר דן גם בעומס הפיזיולוגי של מיסוך חברתי ובקשר לשחיקה אוטיסטית, ומציע עקרונות להתאמת העמדה הקלינית והמרחב הטיפולי, תוך הדגשה שהגישה משלימה ואינה מחליפה שיטות טיפול מבוססות-ראיות קיימות.
סיפורו של מיכאל פודולסקי, חולה ALS שקיבל אישור בית משפט להפחתה הדרגתית בהנשמה ותרם את איבריו לפני מותו, ממחיש כיצד ניתן ללוות אדם אל סוף חייו בכבוד בלי לחצות את הגבול אל המתה אקטיבית. במאמרו טוען יוסף בן משה זהר כי ההבחנה המשפטית בין פעולה למחדל אינה עניין צורני אלא מנגנון הגנה: הרפואה הפליאטיבית והכלכלה ההתנהגותית מלמדות שרצון למות במצבי קצה שביר ומשתנה. הבעיה אינה בחוק אלא ביישומו - נדרשים נהלים, תיעוד, תמיכה אתית לצוותים והרחבת ההוספיס הביתי, בטרם ייפתח דיון בשינוי חקיקה.
במדור הספרים נתוודע אל ספרה החדש של רות נצר – 'פסיעותיו של הנודד - מסעותי בעולם במחוזות גיאוגרפיים מיתולוגיים, ספרותיים ופואטיים'. "הספירלה של מעגלי חיי הוליכה אותי אל עמים ומסעות עליהם אספר כאן; גיחות מסע למרחקים — מסע שיותר ויותר כתבתי בו, לעצמי — כתיבה, כמעט יומיומית, במחברת יומן המסעות, שאגרה את פרורי החוויות, שהלכו ונצטברו ליומן מסע אישי אינטנסיבי, של רשמים, רגשות, תובנות, חלומות הלילה ושירים שכתבתי. אליהם התווספו צילומים שצילמתי, חומרי קריאה שליוו את המסעות, וכן תובנות אנתרופולוגיות, מיתולוגיות ופסיכולוגיות. כך פגשתי אנשים, מיתוסים, טקסים ואלים שקמו לתחיה ובעיקר את עצמי". פרק מסע מסקרן מתוך הספר זמין לקריאתכם באדיבות המחברת וההוצאה לאור – 'טרנס־תרפיה במקדש באלדג'י (הודו, 1996)'.
ובפסיכובלוגיה -
במדור קריאה מודרכת 'לאסמה, באהבה ובסיאוב' - יואל בלום מעמיק בסיפור אחד מתוך הספר 'תשעה סיפורים' של ג'יי די סלינג'ר –
"יש סיפורים שאתה מעריך. יש סיפורים שאתה נהנה מהם. ויש סיפורים שנכנסים פנימה ומתיישבים במקום שקשה להגיע אליו. “לאסמה, באהבה ובסיאוב” הוא בעיניי אחד מאותם סיפורים נדירים. סיפור שקראתי אותו כעת שוב בתרגום חדש ומעולה. ואני חושב שהסיבה לכך היא שסלינג’ר מצליח לעשות כאן דבר כמעט בלתי אפשרי: לכתוב סיפור על טראומה בלי להפוך אותו לסיפור על טראומה. הוא כותב על משהו אחר לגמרי. על הצלה. על חסד. על הדבר הקטן שמחזיק אדם בחיים כאשר שום דבר אחר כבר לא מחזיק".
וד"ר גד שפר כותב בהערכה וגעגוע על הקליניאי אדגר לוונסון שהלך לעולמו, אותו פגש בעבר בסמינר הדרכות במכון וויט בניו יורק.
"הוא כתב לאורך שבעה עשורים. היה מהמשפיעים ביותר, דמות מרכזית בגישה הבין-אישית בפסיכואנליזה, וגם מי שבכתיבתו מתחילת שנות השבעים בישר את הגישה ההתייחסותית והיה לקול איתן במפנה הפוסט-מודרני שקנה לו אחיזה מסוימת במקצוע שלנו. הוא לא היה ניהיליסט, אלא בעל משנה סדורה שמבקשת להציב תחת האמת האבסולוטית סדרה של אמיתות צנועות יותר, נכונות לשעתן. ואולי העניין הוא בעיקר ההתנגדות העקבית שלו למנגנוני כוח וכפייה בטיפול, ובתוך כך גם לאלו שמשתמשים באמת, בכל אמת, ככוח. יש משהו פורע סדר בחשיבה ובכתיבה שלו (אך לא פורע חוק). הוא ביקש לפרק את הגרסה הקלישאית שהמטופל מגיע איתה לטיפול, אותו סיפור מצמצם שיש לו על אודות עצמו, וראה בדיאלוג בטיפול כלי מערער במהותו, משהו שחותר מתחת לידוע ולמוסכם. "אין דבר רע בכאוס", אמר בראיון, "זה השלב שלפני ארגון מחדש".
גשם אוגוסט / דורית ישראל
גשם אוגוסט חמים
יעיר בנו
פריחה מאוחרת
שנוכל לקטוף
ולייבש בין הדפים
אחר כך
נמתח את נעורינו
כמו גרביים
נגלגל בזהירות
נדחק אל תוך המגירה
Photo by Kimmy Williams on Unsplash
