טראומטיזציה משנית; שכול | ליאת מנור אפשטיין

אַתָּה רוֹכֵן מֵעָלַי

כָּל הַחֲטוּפוֹת בֵּינִי לְבֵינְךָ 

שׁוֹלֵחַ יָד

אֲנִי לִיאַת, דּוֹרוֹן, רוֹמִי, אַרְבֵּל, עָמִית, נֹעָה, כַּרְמֶל, קַרִינָה, נַעֲמָה, דָּנִיאֵלָה, אֲגַם, אֵמִילִי, עֵדֶן, לִירִי, שִׁירִי

מַרְחִיקָה אוֹתָן מֵעָלַי 

וְהֵן שָׁבוֹת 

מַזְכִּירָה לְעַצְמִי שֶׁאַתָּה יְהוּדִי 

הַגּוּף שֶׁלִּי דּוֹרֵשׁ אֶת כָּל הָעֲדִינוּת שֶׁהֵן צְמֵאוֹת לָהּ

אֲנִי לִיאַת, דּוֹרוֹן, רוֹמִי, אַרְבֵּל, עָמִית, נֹעָה, כַּרְמֶל, קַרִינָה, נַעֲמָה, דָּנִיאֵלָה, אֲגַם, אֵמִילִי, עֵדֶן, לִירִי, שִׁירִי

כֻּלָּן אֲנִי 

כֻּלָּנוּ הֵן 

וְאַתָּה, שׁוּב מַזְכִּירָה לְעַצְמִי, יְהוּדִי

שְׁכוֹל דָּבוּק לָאֵבָרִים הַפְּנִימִיִּים

עוֹר תַּחַת עוֹר תַּחַת בָּשָׂר 

מְחֻסְפָּס וּמָלוּחַ מִצַּעַר

מִי שֶׁמַּבִּיט לֹא יִרְאֶה 

אַךְ הַמְּרִירוּת מַגִּיעָה עַד לְמִטַּת הַלָּשׁוֹן 

הַזְּמַן כְּכֶלֶב בַּחוֹל

נִמְשַׁךְ בָּרְצוּעָה

צַוָּארוֹ מְשֻׁפְשָׁף

הוּא לֹא יָכוֹל לָזוּז

מִשְׁקַל הַיְּקוּם

יָשׁוּב עַל גַּבּוֹ

אוֹחֵז מַקֵּל אַכְזָר

וּמַכֶּה

מִי יָדַע שֶׁנִּיצוֹץ שֶׁל תִּקְוָה

יָכוֹל לְהַכְאִיב יוֹתֵר מֵהַכֹּל

וְהַדְּאָגָה מְקַלֶּפֶת חֲתִיכוֹת הֵעָצְמִי

עַד אָבְדַן הַבָּעָה

מַלְאַךְ הַמָּוֶת שֶׁלָּנוּ לָבוּשׁ מַדִּים דּוֹפֵק עַל דְּלָתוֹת

אִמָּהוֹת וְאָבוֹת

הַמַּשְׁמִיעִים זַעֲקָתָם הָאַחֲרוֹנָה בָּהּ מִתְפַּקֵּעַ אוֹתוֹ נִיצוֹץ דּוֹקְרָנִי

שְׂדֵה קוֹצִים בְּאַרְצֵנוּ

שִׁמְמַת הַנְּשָׁמָה

תגיות: מצבי משבר ולחץ מלחמה וטרור ביבליותרפיה פוסט טראומה