חיובית או שלילית?
איילת כהן וידר | 3/10/2022 | הרשמו כמנויים
או שאת פסיכולוגית דינאמית רצינית ועמוקה או שאת ניו אייג׳ית, שטחית וקלישאתית, או שאת פסיכולוגית מתקתקה ונמרצת או שאת מטפלת נוגה ופסימית. הויכוח בין הפסיכולוגיה החיובית לפסיכולוגיה הדינאמית הקלאסית מעורר הרבה רעש כשלא ברור לי על מה ולמה. כאילו יש מקום בעולם רק לאחת מהן. מונוגמיה בשרות החטיבה הקלינית. הדי הויכוח הזה עולים חזק סביב חגי תשרי או הימים הנוראים, זה מגיע לשיא לקראת יום כיפור, ביחס למסורת הוידוי החוזרת שוב ושוב על חטאים לא ממש רלבנטיים, מסורת שמעודדת רגשות אשם ורואה באשמה מנוע להתפתחות. סביבי א.נשים נעים בין ערבי סליחות והתעוררות לבין תגובות אלרגיות לכל מה שקשור בטיפוח האשמה וההלקאה על חטא. ֿ
מאות סיפורי פגיעה שמעתי במהלך העשורים האחרונים, מעולם לא שמעתי על פוגע שהתעורר לקחת אחריות על מעשיו לקראת יום כיפור. אם שמעת על אחד כזה אשמח לדעת. לעומת זאת אני נתקלת במצוקות קשות של נפגעות ונפגעים סביב פולחן האשמה של הימים הנוראים. המשוררת המבריקה אודיה רוזנק מזקקת את תודעת האשמה הנלווית לפגיעה מינית: ״וכל הזמן אשמה…. כל הזמן אשמה…צריך לאהוב מישהו טוב ממני״
שיח האשמה מתיישב טוב מידי על תודעת האשמה של הקורבנות אבל לא נראה שהוא מניע את הפוגעים ללקיחת אחריות ולהכרה בפגיעה שהנפגעים כל כך מייחלים לה.
אני מאמינה בטוב המוחלט כמו גם בתהומות הרוע ׳יוצר אור ובורא רע׳ אומר ישעיהו הנביא. ואין לי בעיה לשלב פרשנות פסיכואנליטית אפילה עם פרקטיקות אמריקאיות חיוביות ואפקטיביות. אני מאמינה בכל מה שיכול לעזור.
אני חושבת על מה שקרה פה השנה בשדה הפגיעות המיניות, על הפרשות שהתפוצצו- משי זהב, ולדר, טאו, אוחובסקי,, צביה רוטנברג. על מעגלי התמיכה בפוגעים, על השחרת הנפגעות ועל הרוב השותק, הניטראלי. על כל אלה סביבי שהדפוסים האלה מייאשים אותן. מצד שני, עצם התעוזה לפוצץ מעידה על מהפיכת עשרים השנים האחרונות. השיח על מוגנות הפך להיות בסיסי גם במגזר החרדי והחרד״לי, הפגנה של נשים אמיצות מול סמינר בית יעקב גרמה לצביה רוטנברג להתפטר מתפקידה, נשים אמיצות בקצרין מחו בקול צעקה כנגד השתתפותו של שיינברג בתפילת ראש השנה. השיח משתנה לנגד עיננו ועדיין כל כך הרבה עוד צריך להתרחש כדי שהבנות והבנים שלנו יוכלו לגדול בבטחה ובשקט.
אולי יש מקום גם לווידוי על חטאי האטימות, הויתור והעייפות וגם להודיה על תהליכי הריפוי, וידוי שיעורר את הרוב הניטרלי, הסטרילי, שיניע את המסה הקריטית צעד קטן קדימה והודיה על צעדי ההחלמה וההתאוששות.
#וידוי על אדישות ואטימות#
אטמנו את הלב
בגדנו בנפגעות
גלשנו לרכילות
דחקנו לשוליים את הקורבנות
התעלמנו השתקנו
ויתרנו לפוגעים
זלזלנו בתלונות
חתמנו על מכתבים שקריים
טאטאנו
ייפינו את המציאות
כפרנו באמיתותם של תלונות
לגלגנו
מררנו
נטשנו
סגרנו את דלתות הלב
עייפנו
פקפקנו
צקצקנו בלשוננו
קיטרנו על מי טו
רדפנו
שתקנו
תיעתנו
#הודיה על התקדמות והתחזקות#
אהבנו את עצמנו
בטחנו בעצמנו
גדלנו
דילגנו מעל מה שמפיל אותנו
החלטנו לבחור בחיים
ויתרנו לעצמנו מידי פעם
זכרנו את הטוב שיש בנו
חלמנו
טיפחנו את עצמנו
ידענו להעריך את עצמנו
כפרנו בכוחו של הרוע
למדנו להעריך את עצמנו
מצאנו דרכים להיטיב עם עצמנו
נפלנו וקמנו
סיפרנו את הסיפור
עברנו על פני מים סוערים
פתרנו מצבים סבוכים
צברנו ניסיון
קברנו את השנאה העצמית ואת הענישה העצמית
שחררנו כבלים
תמכנו במי שנזקקו לעזרה
