לא לפרוש את האדם עד תום
עלון פסיכולוגיה עברית | 13/2/2022 | הרשמו כמנויים
הכותרות השבוע עסקו בפרשת האזנות הסתר של המשטרה, במרכזה שימוש בתכנת הריגול 'פגסוס' המאפשרת חשיפה לתוכן מכשיר הטלפון החכם. מעבר לשאלות המשפטיות הנוקבות הכרוכות בפרשה, נראה שהיא סדקה עוד סדק עבה בתחושת המוגנות והפרטיות שלנו כבני אדם. זו בעצם תמה שמלווה אותנו בעידן הנוכחי, ככל שאנחנו מעמיקים ומרחיבים את פיסות הזהות הוירטואלית שלנו – כל כך הרבה מאיתנו, מהיחסים שלנו, מהכמיהות ומהפחדים מקודדים בצורה כזו או אחרת ברשת. אפשר לחשוב על היחסים בין החיסיון שאנחנו מציעים בחדרי הטיפול (שגם בו, בימינו, יכולים להיות סדקים כאלה ואחרים), לבין החוויה הפרוצה שיכולה להתעורר באזורי חיים אחרים. איך שני המרחבים האלה משפיעים זה על זה ומושפעים זה מזה?
באתרנו השבוע מאמרים מקצועיים חדשים, פרקים מרתקים מספרים וטורים:
הנכונות לדבר על אגן וטראומה מינית נשמעת מתבקשת, מאחר ומדובר באזור מיני מרכזי שבדרך כלל מחזיק את אזור הפגיעה. למרות זאת, העיסוק באגן עצמו, כחלק גופני שנפגע, לא כל כך מקובל בתחום הטיפול הנפשי; במטפלים רבים עולה החשש (המוצדק) שבעקבות הפגיעה בגופה של המטופלת, כל מגע עם הגוף הוא מסוכן ובעל פוטנציאל הרסני. עם זאת, חשש זה עלול להוביל למצב אירוני: המקום הפגוע ביותר בעקבות הטראומה זוכה להתעלמות טיפולית. במאמרה מעורר המחשבה, מאיה בן יעקב אשמן מבקשת לשבור את קשר השתיקה סביב האגן, ולהסביר כיצד למידה אנטומית של האגן, שלא קשורה למיניות או לאברי המין, יכולה לפתוח את האפשרות בפני המטופלת לְנָכֵס בחזרה את הגוף לעצמה ולגלות אפשרויות התנהגותיות מיטיבות – גם לאחר הפגיעה.
מהי עבודת צוות בעינייכם? הרציונל בהקמת צוותים במסגרות חינוכיות הוא לאפשר שימוש בידע משותף ובעושר שמציעות נקודות מבט מגוונות של אנשי הצוות בעלי תחומי מומחיות שונים, ולהפיק ערך מוסף גדול יותר מכל אחד מחברי הצוות. דרך עבודה זאת מיושמת כיום בכל המסגרות החינוכיות, ובמיוחד במסגרות בהן לומדים תלמידים עם מוגבלויות. מאחר ומדובר במגוון רחב של אנשים עם תחומי מומחיות מגוונים, מעניין לדעת האם כל אנשי הצוות רואים בעיניהם את עבודת הצוות בדרך דומה. במטרה לבדוק זאת, ד"ר אליסיה גרינבנק פנתה לאנשי צוות העובדים בתפקידים שונים במסגרות חינוכיות רגילות ומיוחדות ושאלה אותם את השאלה: "מהי עבודת צוות בעינייך?". במאמרה היא מציגה את המונח "עבודת צוות" דרך עיניהם של אנשי צוות רב מקצועיים, את מסקנותיה מהתשובות השונות שאספה ודרכי פעולה מומלצות.
במדור הספרים, פרקים מרתקים משני ספרים חדשים:
במחזה 'ההולכים בחושך' מאת חנוך לוין, יש המחשה תיאטרלית חווייתית למושגים פסיכולוגיים הקשורים לעבודה הטיפולית: חוויית ההעדר, על מגוון צורות הביטוי שלה ועל האמצעים של הדמויות להסוות אותה מעצמן ומזולתן; מחירה הכבד של התלות המוחלטת במבטו של הזולת; שאלת התוקף של המילים והקלות שבה ניתן להיסחף להעמדות פנים; האופן שבו מתרחשים האִִיוּן והריקון הפעיל. מעל כל אלה מרחפות השאלות הקיומיות שלוין עוסק בהן במחזותיו – חוסר משמעות, ידיעה ואי ידיעה, הכחשת המוות. חיים קפלן מדגים במאמר, שהוא תקציר של פרק בנושא המופיע בספר בעריכתו 'חנוך לוין: תיאטרון המפש העירומה במבט פסיכואנליטי', כיצד המחזה מציע מפגש מקורי ומפתיע עם חומרים רגשיים הנוכחים תדיר בחדר הטיפולים; לטענתו, מי שרואה בפסיכותרפיה דינמית הזדמנות מיוחדת, בבחינת "באנו חושך לגרש" בזעיר אנפין, יכול למצוא במחזה "ההולכים בחושך" מקור השראה ייחודי.
עוד במדור, טקסט על ספרות וחלום מתוך ספרה החדש של רות נצר (שהיא גם בעלת בלוג אצלנו') 'נפש הספרות', המכנס מסות על ספרות ושירה. כתיבתה הספרותית של נצר משולבת במבטה כפסיכולוגית יונגיאנית שחוקרת את מסע הנפש, וכן מהיותה משוררת, חוקרת מיתוסים וקולנוע ואמנית שנטועה במקורות היהודיים. נצר מתבוננת במעשה הספרות והשירה, בהיבטים תיאורטיים, בדילמות הפרשנות לספרות, ביחסים בין הספרות, השירה והחלום. היא חוקרת יצירות ספרות שעוסקות במסע הגברי ולחילופין במסע הנשי, וכן כותבת על ספרים שעוסקים במצוקות הנפש ובמאוויי הנשמה לקשר בין אישי ורוחני. חלק מהמאמרים מוקדשים להעמקה אל לב חווית השירה מתוך הרהורים על שירה כמיסטיקה ותיווך, על הפואטיות של הנשמה והעולם, ועל הפואטיקה במיתוס ובקולנוע. התבוננות מיוחדת מוקדשת לקפקא ולעגנון.
ברשימת הקריאה של השבוע – נרקיסיזם - נרקיסיזם הוא מונח שמשמעותו אהבה עצמית, וכרעיון משמעותי בתיאוריה הפסיכואנליטית הוא לעתים כהיבט בריא וחיוני של אהבה עצמית ולעתים כפתולוגיה. במופעיו הפתולוגים, נרקיסיזם גם משויך להפרעת האישיות הנרקיסיסטית, שמתבטאת בדפוס מתמשך תחושה מוגזמת של חשיבות עצמית, צורך בהערצה וקושי לגלות אמפתיה כלפי האחר.
ובפסיכובלוגיה –
ד"ר חנה דויד ממשיכה לכתוב על החוויה המורכבת של טיפול מרחוק בילדים, והפעם כותבת על ההכנה המורכבת לפגישה הוירטואלית –
"גם בפגישות פנים-אל-פנים אי אפשר להימנע מלפגוש ילד שנראה כאילו אך-זה התעורר, או מילד שהוריו הזכירו לו שיש לו פגישה, והוא מגיע לקליניקה כשהוא חושב עדיין על משחק המחשב שנאלץ להפסיק או על הסרטונים המצחיקים שבהם צפה ברצף. אבל, כשילד מגיע לפגישה של פנים-אל-פנים עצם היציאה מהבית, והנסיעה או ההליכה למטפל הן כשלעצמן הכנה מסוימת. בפגישה אונליין הזמן הזה אינו קיים, שכן, בלתי אפשרי לשלוח אותו להתקלח או להתלבש... ילד שמגיע ללא הכנה לפגישה אונליין יתקשה, לא אחת, לאסוף את עצמו בזמן הפגישה.".
להשאיר / שלמה טנאי
לא לומר הכל;
גם העץ אומר רק גזע ועלים
ומשאיר שורשים באפלה.
לא לעבור את כל הגבולות;
גם אלוהים מספר רק שמש,
ירח וכוכבים
ומשאיר יקומים
מעבר למכאובי–הדעת.
לא לפרוש את האדם עד תום.
Photo by The Free Birds on Unsplash
