על 'קונפליקטים בין הצלחה אקדמית ובין יצירתיות' מאת ג'ואן פרימן

ד"ר חנה דויד | 12/9/2021 | הרשמו כמנויים

מאמרה של ג'ואן פרימן [Freeman],[1] "קונפליקטים בין הצלחה רבה תחום הלימודי לבין יצירתיות" הוא לטעמי אבן-דרך שלכל העוסקים בבריאות הנפש של מחוננים, כמו גם לכל נשות חינוך ואנשי חינוך שיד להם בחינוך מחוננים ובטיפוחם, חשוב להיות מודעים אליה. ייחודו של מאמר זה שאין הוא עוסק באמונות, בתיאוריות או בתיאורי מקרים; הוא סיכום של מחקר כמותי המתבסס על מדגם גדול, של 210 תלמידים, גילאי 7-14, 70 שאותרו כמחוננים ו-140 שלא אותרו כמחוננים, מרחבי הממלכה המאוחדת. המחקר נמשך 35 שנים, החל מ-1974. לכל ילד או ילדה מבין ה-70 שאותרו כמחוננים מצאה פרימן שני ילדים בעלי מאפיינים דומים: אחד שהיה בעל אינטליגנציה או כשרון הדומה לזה של הילד שאותר כמחונן, ואחד שנבחר באופן מקרי, לפי מאפייניו המשותפים עם המאותר-כמחונן, אך רמת האינטליגנציה שלו, או הכשרון הייחודי שלו, לא היתה כזו של הילד שאותר כמחונן. הילדים במדגם היו מ-63 בתי ספר שונים, כך שהתוצאות, ולפיכך המסקנות, לא התבססו על אזור מסוים, שכבה סוציו-אקונומית ספציפית, תרבות או דת כזו או אחרת.

מצערת התוצאה, לפיה הילדים שקיבלו את תווית המחונן סבלו מבעיות רגשיות רבות יותר באופן מובהק הן מהמקבילים להם באינטליגנציה או בכשרון שלא אותרו כמחוננים, והן מאלה שנפלו מהם באינטליגנציה או בכשרון. מצערת עוד יותר תופעה, שחלק לא מבוטל מהמחוננים שסבלו מבעיות רגשיות בילדותם המשיכו לסבול מהi גם 35 שנים לאחר התחלת ההשתתפות במחקר.

עובדה נוספת, שלטעמי אינה מפתיעה בהתחשב בנסיון רב-השנים שלי היא, שעד אמצע שנות ה-40 לחייהם של הנבדקים שאותרו בילדותם כמחוננים, כמו גם של אלה שלא קיבלו את תווית המחונן אבל היו בעלי פוטנציאל דומה לחבריהם שקיבלו תווית זו,  לא הגיעו הנבדקים להישגים יוצאי דופן. עם זאת, נמצאה קורלציה חיובית בין רמת האינטליגנציה לבין ההצלחה בחיים הבוגרים. ניתן להסיק מכך, שעצם העובדה שקיים פוטנציאל גבוה אצל ילד, אינו ערובה לכך שאכן, הוא יממש פוטנציאל זה, ואפילו סביר יותר שלא יממש אותו. עובדה זו חשובה במיוחד לאור העובדה, שבארץ נושאת כלל האוכלוסיה בהוצאות הכספיות שהמערך של איתור מחוננים – שכולל אגף מיוחד במשרד החינוך, משרות פקידותיות רבות, והרבה למעלה מ-50 תכניות העשרה שפועלות ברחבי הארץ. אבל, חרף ההשקעה העצומה הזאת, אין כל ביטחון, אפילו לא סיכויים גבוהים במיוחד, שההשקעה "תחזיר את עצמה". משפטים הנאמרים תדיר לילדים שאותרו כמחוננים, דוגמה "אתה יכול להיות כל מה שאתה רוצה", ואפילו: "אתה תגיע רחוק" אינם משקפים את המציאות. אכן, אינטליגנציה גבוהה עוזרת מאוד בחיים, אבל הקשר בין איתור מחוננים וטיפוחם לבין מה שבדרך כלל מוגדר כ"מימוש הפוטנציאל" מוגבל עד-מאוד.

נמשכת ההרשמה למחזור לימודים חדש (מחזור שמיני)
של תוכנית הכשרה בפסיכותרפיה ברוח פסיכולוגיית העצמי

כל נבדק מהנבדקים של פרימן היה בעל מהלך חיים ייחודי – לפעמים אפילו דרמטי, אבל לגבי כל המידגם – בין אם המדובר במחוננים ובין אם באלה שנכללו בשל מאפיינים דומים אחרים אך לא היו בעלי פוטנציאל קוגניטיבי או כשרון כעמיתיהם – הגורמים הקובעים את ההצלחה המוכרת-חברתית היו עבודה קשה, תמיכה רגשית ואימוץ גישה אישית חיובית. ממצא זה חשוב ביותר, מכיוון שהוא נותן תוקף למה שנחשב בעיני רבים "רק" כעמדה מוסרית, חינוכית, אפילו כהטפה. לדעתי, חינוך המחוננים בארץ לוקה מהותית בשל העובדה, שהורים רבים מאמינים, שעצם העובדה שילדם הוא מה"נבחרים", לומד בתכנית העשרה למחוננים, דיה. אין הם מדגישים את ההכרח בעבודה קשה, והילד או הילדה, שרגילים שבבית הספר הכל "בא להם בקלות", מתרגלים דווקא לא ללמוד, לא להתאמץ – שכן הם כבר אותרו כמחוננים! הממצא החד משמעי של פרימן, לפיו אחד מהגורמים העיקריים למימוש הפוטנציאל הוא עבודה קשה, ראוי שתאומץ גם אצלנו, כלומר, שכל מי שיאותר כמחונן יקבל מסר חינוכי ברור: "קיבלתי מתנה – עלי לעבוד קשה כדי להצדיק אותה".

ממצא חשוב נוסף שנמצא במחקר האורך הגדול הזה הוא ההכרח בתמיכה רגשית חיובית, דבר שכמעט לא קיים בבית הספר הישראלי. בית הספר, שבו לומדים רוב הילדים שאותרו כמחוננים 5 ימים בשבוע, הוא מקום בעייתי לעיתים קרובות הן מבחינת היחס של הצוות למחוננות בכלל והן מבחינת ההתחשבות במחוננים בפרט. לדוגמה: פעמים רבות נקבע יום ספורט, או יום של יציאה לתיאטרון דווקא ביום ההעשרה, והתלמיד המחונן צריך לבחור בין פעילות כיתתית מעשירה, שפירושה הפסד של יום העשרה, לבין ויתור על פעילות חשובה, מעשירה ומגבשת בכיתת האם שלו.

התפקיד של גישה אישית חיובית הוא בעיקר של ההורים. הורים רבים אינם נמנעים מלהביע את דעתם השלילית על בית הספר, מערכת החינוך בכלל, והמורים או המורות של ילדם המחונן. גישה כזאת – לא זו בלבד שאינה עוזרת לילד המחונן, אלא מזיקה לו. אכן, את העובדות אי אפשר לצבוע בצבעים ורודים, בפרט אם הן אפורות, ואפילו שחורות, אבל תמיד אפשר לעזור לכל ילד, ולא משנה מהי דרגת מחוננותו, לראות את "הצד המואר של הירח".

כדי להביא גאולה לעולם – אמליץ, כפי שעושה ד"ר רפאל יונתן לאוס, על האזנה לביצוע של Christian French ל-https://www.youtube.com/watch?v=xxmBFhcdp3E לכל מי שיכול לקרוא ולהאזין בה-בעת.