הָרֶגַע אֲנִי לוֹמֵד לִכְתֹּב: אֵשׁ וְחַשְׁמַל, לְלֹא שְׁגִיאוֹת

עלון פסיכולוגיה עברית | 29/8/2021 | הרשמו כמנויים

הפעם זה קרה בלי ששמנו לב (אולי זה קורה כך כל פעם?), החופש הגדול חלף, והראשון בספטמבר הגיע. אחרי קיץ קצת אחר, הילדים ישובו השבוע לבית הספר, חלקם לפחות, עם חיסונים, בדיקות, ציפיות וחששות. אנחנו מקווים שלתלמידים, הקטנים והגדולים, תהיה השנה חווית למידה רציפה ומחזיקה יותר, ומאחלים לכל מלוויהם – הורים, מורים ומטפלים – כח, סיבולת, גמישות ונשימה עמוקה. שנה פוריה.

השבוע באתרנו חומרים חדשים רבים ונהדרים, כי ללמוד אנחנו אף פעם לא מפסיקים:

היום הראשון ללימודים עשוי לעורר בנו רגשות מעורבים: לצד שמחה והתרגשות, עולה חשש ופחד אל מול אי-הודאות הכרוכה במעבר למסגרת חדשה - ולא רק בימי קורונה. כיצד נוכל לסייע לילדינו (ולעצמנו) להתמודד מול חוויה זו, להכין אותם (ואת עצמנו) לכניסה למסגרת בית הספר? כדי לנסות לענות על שאלה זו, שוחחנו עם שתי פסיכולוגיות חינוכיות בעלות ניסיון ארוך שנים בעבודה עם ילדים, נוער, הורים ובליווי צוותים חינוכיים - הללי יבנאי והילה קלעי נובוטני. בקורונה ובימי שגרה, במעבר לכיתה א' או בכניסה לחטיבה, עבור הורים ועבור ילדיהם - כתבה זו מאגדת עצות ומחשבות שיוכלו לסייע לכם בהכנה לקראת היום הראשון ללימודים והימים שיבואו בעקבותיו.

הורות משותפת מתכתבת עם העתיד: מדובר בהתארגנות משפחתית חדשנית, חלוצית, פורצת דרך ושנויה במחלוקת. היא נולדה מן השטח, ונותנת מענה לסוגייה שמוסד המשפחה ההטרונורמטיבי שמרני מכדי לטפל בה. מאמרה של אירית אוטמזגין-נהר מנסה להביט על התהליך ההתפתחותי, כמעט האבולוציוני, שעל גברים ונשים לעבור בדרך להבניית מציאות משפחתית חדשנית וחלופית, בעיקר לאור כך שמרביתם נולדו למשפחות הטרונורמטיביות והפנימו את התנהלותן. באמצעות התבוננות במושג הוויניקוטיאני "מושקעות אימהית ראשונית", נטען שעל אף שמדובר במבנה משפחתי מודרני, שאינו מבוסס על זוגיות רומנטית – הביולוגיה של ההורות והמבנים המשפחתיים המסורתיים המוטמעים בנו מקשים על יצירת מערכת תפקידים הורית-מגדרית אחרת.

נמשכת ההרשמה למחזור לימודים חדש (מחזור שמיני)
של תוכנית הכשרה בפסיכותרפיה ברוח פסיכולוגיית העצמי

המיתוסים של האסוציאציות החופשיות והפוטנציאלים למערכת היחסים האנליטית - סקירת מאמרו של ארווין ז. הופמן: ארווין ז. הופמן הוא פסיכואנליטיקאי אמריקאי אשר כתב סדרת מאמרים וספרים המדגישים את אחריותו המטופל – ולא רק של האנליטיקאי - בהבנייתו ויצירתו של התהליך הטיפולי. במאמר זה, הוא מאתגר שלוש הנחות מוכרות ונפוצות לגבי "אסוציאציות חופשיות" וטוען כי הן טומנות בחובן שלושה סוגים של הכחשה: הכחשת הסוכנות (agency) החופשית של המטופל; הכחשת ההשפעה הבינאישית ההדדית של המטופל והאנליטיקאי; והכחשת החלק באחריות של המטופל בהבניית הקשר הטיפולי. הופמן מסביר שהכרה באחריות המטופל לא תעכב את החקירה הטיפולית של מבנים נפשיים, אלא דווקא תעמיק את הגילוי.

נושא הכנס 'התמודדות, חוסן ומרחבי טיפול' של האגודה לטיפול באמצעות אמנויות (יה"ת), נקבע הרבה לפני תחילתה של המגפה, שטלטלה את כל הידוע לנו. בישראל, מאז ומעולם, עסוקים המטפלים ממקצועות בריאות הנפש בחקירה והבנת טראומות, פוסט טראומות, דרכי התמודדות ויצירת חוסן. בכנס לקחו חלק מרצים ומרצות מכל רחבי הארץ: תחומי המחקר עסקו בגישות המתעדכנות בהתאם לעבודה עם אוכלוסיות שונות במצבי תודעה, חברה ותרבות שונים; על אמצעי טיפול חדשניים בעבודה קהילתית, טיפולים מרחוק, שימוש במציאות מדומה ובטלפונים סלולריים, שילוב מספר תחומי אמנות כאחד, וכן התייחסות לכוח החומרים הנישתיים כמו קליעה או מיחזור. לילך אריאלי מביאה לנו את רשמיה מהכנס.

בלוג חדש נולד באתר פסיכולוגיה עברית - הבלוג של יותם דלאל, פופסיכולוגיה! יותם דלאל הוא מתמחה בפסיכולוגיה קלינית, מטפל בגישה פסיכודינאמית בילדים, נוער ומבוגרים ובעל קליניקה פרטית ברעננה. בקבוצות סגורות של פסיכולוגים, יותם ידוע כאחד האנשים השנונים, חריפים ובעיקר מצחיקים בעולם הטיפול.  בבלוג החדש שלו, יותם ינסה לקחת חוויות יומיומיות, קלילות ו"פופיות" ולהדגים כיצד הן פוגשות את עולם המושגים של הפסיכולוגיה הפסיכודינאמית. זהו מרחב בו יזמין את עצמו ואותנו לחשוב ולהעמיק במשמעותם של רגעים אשר עשויים לחמוק מעינינו, למשל במפגש בין גיבורי-על ועולם הנפש, במסרים הפסיכודינאמיים שיש בספרי ילדים אהובים ובעולמות תוכן אחרים אשר ניתן להגדירם כשייכים לPop culture.

מה משותף לטיטולים ואנשים? בפוסט חדש אמיר וייס משתמש בטיטול ובגמילה כמטאפורה לדינמיקה נפשית נפוצה ולתהליכים המתרחשים בטיפול: "לטיפול מגיעים הרבה פעמים אחרי תאונה מסריחה במיוחד. בטיפול מנסים לזהות את נקודת הקצה של הספיגה. ולאחר מכן- ללמוד את השפה שמעבירה את המסר לסביבה בצורה ברורה יותר."

במה אני מאמינה במקצוע שלנו? אהבה, גמישות, מקצועיות ובחינה עצמית, קבלה והבור שבנפש - בפוסט החדש בבלוג "מהמיטה לספה: מחשבות על מיניות, טיפול ומה שביניהם", טל פלג-שגיא כותבת על העקרונות המנחים אותה בעולם הטיפול, אותם מנסה ליישם ולהנחיל למודרכיה, תלמידיה ומטופליה: "אני אוהבת את המטופלים שלי. זו לא החלטה מודעת, ולא בחירה מקצועית. זה עניין של אישיות. יש אנשים עם אישיות בעלת צבעים קרים, ואני בעלת גוונים חמים. בפוסט נפרד אפשר לדבר על יתרונות וחסרונות הגוונים השונים, אבל אני חושבת שלאהבה אותנטית יש כוח מרפא."

רועי כהן, מטפל בעל ניסיון ארוך שנים בעבודה עם צעירים בסיכון, גברים אלימים וקורבנות לאלימות במשפחה, כותב על גבולות וגמישות בחדר הטיפולים: "אבל אני רוצה לשאול, האם לא הפכנו ליצורים מוגבלים – מגבילים מידי? האם לא התקבענו מידי? האם אנו מוכנים קצת לפרוץ את הגבול המחשבתי-דמיוני- רגשי בחיינו שלנו? האם נוכל למצוא גמישות נכונה לנו בתוך גבולותינו? והאם נוכל, כמטפלים, כתנועת חיים, לבחון, איזו גמישות או גבולות אנו מביאים לפגישה עם מטופלינו?"

מבקש.ת לעצמך טיפול?
כאן תוכל.י לשלוח פניה לטיפול ולקבל התייחסויות ממטפלות.ים חברי פסיכולוגיה עברית

בפוסט החדש שעלה אל הבלוג שלה, "על אנשים, ספרים ואירועי חיים", פרופ' עמיה ליבליך כותבת על סופו של הקיץ, על זקנה, אהבה וטיפול: "האם יש משהו מיוחד באהבה חדשה אחרי גיל 70? אני הרי מנסה לספר סיפורים ולהימנע מהכללות, אבל בכל זאת עניתי כמיטב יכולתי. יש אהבה, אפילו התאהבות עזה, אבל יש בסיסים אחרים לקשר, התאמה, עזרה הדדית ופשוט, מנוס מבדידות."

על השיעור הגדול של מְחוֹנָנִים תת-משיגים בבית הספר וריבוי המְחוֹנָנוֹת התת-משיגות בחיים ה"אמיתיים" - פוסט חדש בבלוג המחוננים של ד"ר חנה דויד. 

'אני, אפסי ותלות הדדית - על הסירוב להתחסן' - גבי בונויט מתייחס לסוגיית החיסונים דרך תאוריית יחסי הקבוצות מבית מדרשו של ביון - "לאחרונה אנחנו עדים למספר לא מבוטל של אזרחים בישראל המסרבים ליטול חיסון נגד וירוס הקורונה, בעיקר מתוך טענה שהם אדונים לגופם ושלא ייתכן שהחיסון ייכפה עליהם. הכשל המרכזי בתפיסה הזאת הוא הכחשת התלות ההדדית הקיימת בחייה של כל קבוצה. מעשיי, התנהגותי ועמדותיי מושפעים מהסביבה שבה אני חי ומשפיעים עליה". 

Photo by Dillon Lowe on Unsplash