סוף הקיץ
פרופ. עמיה ליבליך | 26/8/2021 | הרשמו כמנויים
אף אחד לא מבטיח לי כי אכן סופו של הקיץ קרב. אבל לוח השנה מחלחל לתודעה – ספטמבר מתקרב, והפעם – גם ראש השנה מיד בראשיתו.
זה היה עבורי קיץ מונוטוני. מדשדש. לא מתקיימים כנסים בינלאומיים המתלווים בנסיעות, גם לא מגיעים אורחים מרחוק. חם מאוד, נתוני הקורונה עולים ויורדים, והפוליטיקאים צועקים פחות מבעבר. האם הם פה? החדשות הכי דרמטיות – מירב מיכאלי וליאור שליין הביאו למשפחתם את אורי, תינוק מאם פונדקאית בארצות הברית. סיפור אנושי, משפחתי, וטעמו הציבורי עימו. והסיפור השני, כמו בדואט – הפגיעה האנושה בלוחם צה'ל סמ'ר בראל חדריה שמואלי על גבול רצועת עזה, וגם התפילות ההמוניות לשלומו. האירוע הראשון מייצג משהו מתוכנן לפרטי פרטים, והשני – את המקריות האכזרית של המציאות. חורף או קיץ, במדינה הזו אין רגע דל, חף מטרגדיה, ואין שבוע שקט.
ומה אצלי? לפני שבועות אחדים התקשרו אלי שתי נשים שלא היכרתי – דר. דנה פאר ויעל חביב, וסיפרו לי כי הן מוציאות סדרה של פודקאסטים בנושא 'את, אני והזיקנה', (תחפשו ותמצאו!) וביקשו לשוחח אתי על שני הספרים האחרונים שלי – 'רק חיבוק', ו'קפה מוות'. הסכמתי, ולפני כחודש קיימנו את השיחה בביתי. דנה ויעל הן נשים העוסקות באופן מקצועי בגיל השלישי על הבטיו השונים. הן היו חביבות והעלו בשיחה שאלות והארות מעניינות.
האם אפשר בכלל להגיד 'זקן' בלי לפגוע – או שמא נמצא מושגים חלופיים, כמו אזרח ותיק למשל... לי המילה זקן איננה מפריעה. אבי הירבה להגיד כי במקרא מהווה 'זקן' תואר לאיש חכם שנקרא לייעץ ולהנהיג בחברה.
האם יש משהו מיוחד באהבה חדשה אחרי גיל 70? אני הרי מנסה לספר סיפורים ולהימנע מהכללות, אבל בכל זאת עניתי כמיטב יכולתי. יש אהבה, אפילו התאהבות עזה, אבל יש בסיסים אחרים לקשר, התאמה, עזרה הדדית ופשוט, מנוס מבדידות.
ומה הקשר בין 'קפה מוות' ל'רק חיבוק'? אני עונה בצחוק כי היה סביר שהופעת שני הספרים הללו תהיה בסדר הפוך, אבל אולי דווקא כך, לספר שאנחנו הזקנים לא רק בענייני מוות... דנה מעלה סברה פסיכולוגית חשובה – רק אחרי שהשלמת עם המוות את יכולה גם לאהוב. אינני יודעת. כל כך הרבה מקריות יש בחיים.
גם חוסן משחק בחיינו תפקיד מרכזי, לדעתי. הקשישים שאיתם שוחחתי על אהבה, קשר וזוגיות גילו ויטאליות רבה למרות גילם המתקדם, אפילו אלה שכבר חצו את קו ה-90. ואני מסכמת מה ששמעתי ומה שראיתי במהלך המחקר: יש צורך בחוסן, יוזמה ואנרגיה כדי לבנות יחסים יש מאין. אולי זו הסיבה שחלק מהקשרים עליהם סופר לי במחקר מבוססים על הכרות מפעם, מבית הספר התיכון, מהשירות בנח'ל, מהפגנות השמאל, או מהשליחות ההיא באירן שלפני המהפכה. כשחברה בגילי סיפרה לי כי פנתה לגבר זר, שנוהג להגיע לאותו חוף ים תל אביבי כל בוקר בשעות קבועות, והציעה לו לחרוג מהרגליו ולהיפגש לבירה בשעת השקיעה – ראיתי בזה את אותו חוסן וויטאליות שלא תמיד זמינה לנו בגיל מתקדם.
מבחינת מקצוענו, אני מרגישה כי יותר ויותר נמשכים פסיכולוגים, עובדים סוציאליים, רופאים ועוד לעיסוק בזיקנה. נדמה לי כי גם התקשורת, (למשל עיתון 'הארץ'), מקדישה יותר מקום לענייני הגיל השלישי במבט חיובי, ולספר על בני 80 ומעלה שעדיין עובדים ויוצרים - ולא רק אחרי מותם... יש הרבה לקוחות למקצועות הטיפול בזיקנה למיניהם, יש הרבה מה לעשות למניעת הדעיכה והבדידות, או כפי שקראה לזה יעל בשיחתנו 'ההצטמצמות', שעליה כתבתי לפני כשנה באתר הזה. ואולי באמת אעצור כאן – זה תמיד מפתיע ומשמח אותי מאוד כשבעלי מקצוע מתייחסים למה שכתבתי בבלוג הזה, ובכך מגלים לי שאכן גם בערוץ הזה ניתן לפרסם, להישמע ואולי להשפיע.
ובהמשך לפתיח של רשימה זו - שתהיה שנה טובה לכולנו. שנהיה בריאים ופעילים ולא בסגר. שהילדים/נכדים שלנו ילמדו בבית הספר כרגיל. ומה עוד נבקש? אולי רק – לכו להתחסן!
