בשעה שקשה לי לשיר

עלון פסיכולוגיה עברית | 27/11/2011 | הרשמו כמנויים

במדינות השכנות לנו סוער, והמחאות אף גובות חיי אדם. אצלנו עדיין מנסים לפתור את משבר הרפואה. והשבוע באתר - בין שני ספרים. הראשון, שהוצג כאן במכתב שעבר, עוסק לראשונה בעברית בהרחבה באבחון הקליני. השני, שכתב שניאור הופמן, דווקא באנגלית, מציג את שיטת הטיפול הדיאלקטי, בו שני מטפלים עובדים יחד ומייצגים גישות מנוגדות על מנת לסייע בתהליך הטיפולי. ואם בזוגות עסקינן, נמשך הדיאלוג בבלוגים של אביגיל ושל ארנון רולניק, הפוגשים זו את זה משני עברי הבריכה, מטאפורית וממשית. מפגש בין שניים או יותר מוצע לכם גם בקבוצת למידה מקוונת חדשה שנחנכה השבוע באתר - "הגישה המאחדת", גישה שצמחה בזרם הקוגנטיבי התנהגותי במטרה לסייע בויסות רגשי לסובלים מהפרעות חרדה ודיכאון. תחת הכותרת "טרנספורמציה בתהליך הטיפולי" הציעה חיותה גורביץ להתבונן בשפת ההיעדר ובשפת הרוך, כפי שדיווח עומר שטרן מרשמיו מהרצאה זו. דנה לובינסקי מציעה בסקירתה את יום העיון של חוש"ן להמשיך ולשאול - שאלות על מיניות, זהות ומקומנו כמטפלים. ועוד שאלה, זו העוסקת בצורך שלנו להיתלות בקודמים לנו "גדולי הדור" מעלה מריאנה גייטיני בבלוג. פוסט העוסק באובדן מדובר פחות מביאה עמיה ליבליך, כחלק מהתחברות לכתיבה בתהליך מרפא.

"והכל מתמוטט על ראשי

התרשי לי לזכור

ולהזכיר תמיד

לך יש אותי

לי יש אותך

לנו יש אותנו" (מילים: נעמי שמר)