פסיכולוגיה עבריתפסיכולוגיה עברית

×Avatar
זכור אותי
"לבן שלי אין חברים כי הוא מחונן"

"לבן שלי אין חברים כי הוא מחונן"

ד"ר חנה דויד | 11/10/2020 | הרשמו כמנויים

הכותרת הזו, שבה בחרתי לפוסט הראשון בבלוג שזה עתה פתחתי, היא אחד ההיגדים הנפוצים ביותר של הורים למחוננים שפונים אלי. אני מאוד מקווה שקוראים רבים יפיקו תועלת ממנו, כמו מהפוסטים הבאים שאני מתכננת להעלות. כל מי שקורא מוזמן להגיב, לשאול כל שאלה הנוגעת למחוננים שמציקה לו, ולהציע נושאים נוספים לפוסטים. אני מבטיחה להיענות לכל בקשה ולהגיב על  כל הצעה שאקבל.

* * *

אחת הסיבות העיקריות שבעטיין באים אלי לייעוץ הורים לילדים מחוננים הוא בלשונם: "המצב החברתי של הילד/ה". "המצב החברתי" הוא, בדרך כלל, שם קוד ל"לילד אין חברים"; או "לילד אין מספיק חברים – כאשר "מספיק" אינו מוגדר דיו, והשימוש במונח זה יצא מההנחה ש"ההורים יודעים הכי טוב כמה חברים 'צריכים' להיות לילד" או "החברים שיש לילד אינם מוצאים חן בעינינו/אינם אלה שהיינו רוצים שיהיו לילד". לסיבה זו "מצטרף, ברוב המקרים ה"הסבר": זה בגלל שהוא מחונן". דהיינו – נמצא האשם ל"מצב", אשם זה אינו "אנחנו" [=ההורים], הוא גם אינו הילד בעצמו – אלא המחוננות שלו.

נתחיל בעובדה ממחקר כמותי – המחקר הארוך ביותר שנערך אי-פעם על מחוננים: תוצאות המחקרים על ה"טרמיטים" –1521 הילדים המחוננים שאותרו בקליפורניה על ידי לואיס טרמן וצוותו בעשור השני של המאה הקודמת. לילדים אלו, שה-IQ שלהם היה 196-135, נבדקו במשך עשורים רבים מדדים רגשיים/חברתיים/משפחתיים כמו גם קוגניטיביים עד סוף המאה ה-20;  הבדיקה נמשכה עד אשר נותרו בחיים רק כ-400 מ"ילדי טרמן". במחקרים אלה נמצא, ש"ילדי טרמן" היו, יחסית לבני גילם שלא אותרו כמחוננים, בעלי כישורים חברתיים טובים יותר, בעלי יכולות ספורטיביות טובות יותר, בעלי יכולות מוטוריות – עדינות וגסות – טובות יותר, הם נישאו בגיל צעיר מבני גילם שלא אותרו כמחוננים, היו הורים ליותר ילדים, חיי המשפחה שלהם היו יותר יציבים, והתגרשו פחות. הם אפילו היו גבוהים מילדים בני גילם ה"לא מחוננים"! למעשה, רק בתחום אחד, מכל התחומים שניתן לכלול במסגרת "בריאות הגוף והנפש", היה שוני שלא "לטובת" ילד טרמן: שיעור קצרי-הרואי ביניהם היה כפול מאשר השיעור בקרב כלל בני גילם.

מאז 1921, שאז החלו להתפרסם "מחקרי טרמן" בעקבות מחקרי המעקב שנעשו מדי 5-10 שנים  ועד הפרסום האחרון בשנת 1998, שבו נבדקו הגברים והנשים שהיו בשנות ה-80 שלהם בשנת 1995, פורסמו מחקרים כמותיים רבים על קבוצות שונות של מחוננים שתוצאותיהם עמדו בניגוד לדעות הקדומות הרווחות בדבר בעיות בכשירות החברתית של מחוננים. מדוע, אם כן, ממשיכות דעות קדומות אלו להיות כה רווחות, ומה פשר אי-ההלימה בין מה שידוע מהמחקר לבין מה ש"יודעים" הורים, מורות, יועצות ופסיכולוגים?

התשובה לשאלה זו מורכבת משני חלקים, שכל אחד תורם את תרומתו לפער.

  1. כאשר ילדים מחוננים אינם מקבלים מענה לרעב הקוגניטיבי שלהם, הם מביעים בדרך כלל אי-שביעות רצון ולפעמים אף מפתחים בעיות התנהגות שמשפיעות על תפקודם החברתי – כמו גם על זה הרגשי והקוגניטיבי. לא המחוננות "אשמה" בבעיות אלא אי-מתן מענה לצרכים של הילד המחונן, שהם רבים מאלו של ילד "רגיל", הם-הם העומדים ביסוד הבעיות החברתיות עליהן מתלוננים ההורים.  
  2. כל ילד זקוק לחברה  כדי להתפתח מבחינה חברתית. התפתחות חברתית היא תלוית אימון בדיוק כמו התפתחות בכל תחום אחר בחיים: הרי לא נניח, שאדם יכול להחליט להיות פסנתרן קונצרטים בינלאומי בגיל 18, אם עד גיל זה לא צבר אלפי שעות אימון. התפתחות חברתית תלויה, אם כן, ב"אימון חברתי". אבל לשם אימון כזה זקוק כל אחד לקבוצה שם "יתאמן". כפי שנער שכבר נמנה עם סגל הקדטים הישראלי בכדורסל לא יכול להתאמן במתנ"ס השכונתי, כך ילד בן 6 שהוא בעל חשיבה מופשטת, ידע בתחומים מסוימים ואוצר מלים כשל בן 10 ואף יותר, יתקשה, פעמים רבות, ליצור קשרים חברתיים עם ילדים בני גילו עמם אין לו יכולת לדבר על שום נושא שמעניין אותו. התוצאה תהיה, לא אחת, החלטה שלו, שעדיף לו להפסיק להעמיד פנים ששיחות הילדים בכיתתו הן לרוחו, והוא יעדיף בדידות על פני שעמום.

ואם נחזור ל"ילדי טרמן": ילדים אלו באו מבתים מבוססים, הוריהם טיפחו אותם והיו בעצמם בעלי רמת השכלה גבוהה בהרבה מהממוצע, ואי-לכך יכלו להעניק לילדיהם רבות הן מבחינה רגשית והן מבחינה קוגניטיבית. ילדים אלו קובצו ביחד, וניתן להם מענה שלם – לא רק קוגניטיבי ורגשי, על ידי הפסיכולוגים הרבים שעסקו במחקר אודותם: טרמן בעצמו היה פסיכולוג חינוכי, מחלוצי הפסיכולוגים בתחום זה; המשיכה אותו במחקר הפסיכולוגית מליטה אודן, שעם מותו הפכה לחוקרת הראשית, ועוד פסיכולוגים נוספים רבים. אבל בל נשכח גורם נוסף שעזר לילדים אלו: הם היו חלק מקבוצה שטרמן כינה "הילדים המחוננים שלי" – "מחוננים" [gifted] היה ביטוי שהוא הכניס לשימוש בשפה האנגלית. טרמן המשיך להתייחס אליהם כאל הילדים "שלו" גם כאשר גדלו ובגרו: הוא שימש כמנטור שלהם, איש סודם, המדריך שלהם, היועץ ולפעמים אף המלאך השומר עליהם, שמתערב לטובתם בעת הצורך.

ובחזרה לפער שבין התדמית של המחונן כ"חנון" לא מסתגל ובעל בעיות חברתיות: אחת מהמטרות העיקריות של טרמן היתה לנפץ, על ידי איסוף נתונים רבים ככל האפשר, את הסטראוטיפ הנפוץ של המחונן כ"חנון", "תולעת ספרים", חסר יכולות ספורטיביות וסובל מבידוד חברתי. הוא רצה – והצליח להראות, שילדים מבריקים הם מאוזנים, בעלי יכולת הסתגלות גבוהה, כושר מנהיגות בתחומים שבהם יבחרו לעסוק, ופוטנציאל מצוין למלא תפקידים חשובים ומועילים לחברה. והוא אמנם עשה זאת.

מה צריך לעשות – ומה לא לעשות – כדי לנפץ את הסטראוטיפ השקרי של ה"חנון" כחסר יכולות חברתיות? על כך בפוסט הבא.

 

לרעיונות לפוסטים ניתן לפנות אלי גם בפרטי: hannadav@tauex.tau.ac.il


עוד בבלוג של ד"ר חנה דויד

מאיר לוי כתב תגובה שכותרתה "מחוננות ודת" לפוסט שלי "על אבחון מחוננים בגיל הרך". לפני זמן...

תגובות

הוספת תגובה לפוסט

חברים רשומים יכולים להוסיף תגובות והערות.
לחצו כאן לרישום משתמש חדש או על 'כניסת חברים' אם הינכם רשומים כחברים.