פסיכולוגיה עבריתפסיכולוגיה עברית

×Avatar
זכור אותי
אלוהים הבידוד נגמר לי

אלוהים הבידוד נגמר לי

עלון פסיכולוגיה עברית | 17/5/2020 | הרשמו כמנויים

עכשיו מזדחלת העייפות, אופף הדכדוך, הבחוץ הסואן מרגיש גדול ממידותנו, הדרישות מאיתנו, אלה החיצוניות ואלה הפנימיות, דופקות על הדלת חזק מדי. רגע! גילינו מעט, לאט, בלי, בייתי, בתוך, פחות, שקט. אם לא היינו בסכנה בבתינו, במצוקה חריפה או במתח כלכלי גדול, יכולנו להנות מן הנפילה אל זרועות הבידוד המגנות. התלישה מהן מעוררת קשיי הסתגלות ומותירה אותנו עם שאלות פתוחות לגבי האפשרות הנגנזת לחיות קצת אחרת.

השבוע באתרנו מאמרים מקצועיים מצוינים:

לא פעם פנטזיה על שחרור ויציאה לחופשי הופכת במהרה לאכזבה כאשר היא פוגשת במציאות נפשית כובלת. כשאדם נמצא במשבר, הוא חולם על סיומו. ואכן, משברים מסתיימים, בסופו של דבר. אלא שלפעמים המציאות טופחת על פנינו, ולא פעם סיומו של משבר הופך למשבר בפני עצמו, קשה מקודמו. ברוך כהנא עוסק בהיערכות הנפשית הנדרשת לקראת היום שבו נצא מן המשבר הנוכחי.

בתקופתנו גוברת הדרישה לטיפול במסגרות מוגבלות בזמן, תוך הצגת תוכנית טיפולית ומטרות אופרטיביות לטיפול – דרישה מאתגרת במיוחד עבור מטפלים בילדים. הגישות הפסיכודינמיות הקלאסיות לטיפול בילדים מצטיינות אמנם בעושרן התיאורטי, אך לא מספקות למטפלים דרכים ברורות להמשגת מקרה שאפשר לגזור ממנה טכניקה מפורטת לטיפול. ד"ר רות דרדיקמן עירון מציגה במאמר בהיר ומקיף פיתוח מקורי של שיטת הטיפול הדינמי החווייתי הממוקד (EDT - Experiential Dynamic Therapy) המתאים אותה לטיפול בילדים, נוער ומשפחות.

המוות האישי של האדם הנו תוכן נפשי קשה לעיכול. הוא מטריד ומסעיר, ובשל כך לרוב מודחק. הדחקתו מאפשרת לנו לתפקד בתוך מציאות פרדוקסלית: השאיפה הטבעית ליצור, להתפתח ולחיות, לצד הידיעה הברורה שבסוף הכל יגמר. ואולם, בהדחקת המוות האישי אנו מפסידים את האפשרות לזקק את הערכים המכוונים אותנו בקבלת החלטות ובמציאת משמעות. מתן הולדנר מתייחס ליתרונות הבולטים של ההרהור במוות שלנו ומציע כי מעבר לצמיחה והתפתחות אישיים, הוא אף יכול להפוך אותנו למטפלים טובים יותר.

במדור הספרים נפגוש את ספרו של נפתלי ישראל "שפה רגשית" -  למילים יש פוטנציאל גדול לבטא את רגשותינו, אך לפעמים הן מחטיאות. לעתים קורה שאיננו מצליחים לבטא את מה שאנחנו מרגישים, או שהחוויה שלנו נשארת בלתי מפוענחת אפילו לנו עצמינו. הספר הזה מתאר את האופנים השונים שבהם תחושות, חוויות ורגשות פורצים את דרכם לתחום של התקשורת המילולית, ומציע מושגים חדשים – כמו ייצוג פרדוקסלי או תהליך עיגון – כדי להסביר את הקשר המסתורי שבין חוויות ורגשות למילים. פרק המבוא ופרק הסיכום זמינים לקריאתכם.

ובפסיכובלוגיה -

ד"ר אסתר פלד כותבת בדרכה הנוגעת ומעוררת החשיבה על קשיי החזרה לשגרה:

"שני החודשים האלה, מרס ואפריל, חודשי המגפה, חודשי ההאטה, הבהירו לי שהחיים בבית עדינים הרבה יותר מן החיים מחוץ לבית. על עדינות אני מדברת, על היעדרה בחיים שבחוץ. פתאום זה היה מאמץ, ולא סתם מצוות אנשים מלומדה, לצאת החוצה, להתערב בקהל, להיות בעולם, פתאום היתה מעורבת בזה חרדה, שכנראה קיימת תמיד, אבל המנגנונים עושים איתה מה שעושים והיא לא מורגשת, אלא רק כאי רצון קל לצאת מהבית בבוקר, לא משנה לאן".

מור בר וגיטה קיפר פרסמו ביום חמישי (7.5) מאמר נוקב ב"הארץ" שעסק בקושי של פסיכולוגים להסתגל למציאות משתנה, כמו זו שמתחוללת בימי המגפה. בבלוג האישי שלו, ד"ר עמית פכלר שמאמר שפרסם בנוגע לדילמות טיפוליות בימי הקורונה הוזכר בכתבתן, מגיב בחריפות לכתבה.
ומה אתן חושבות על כוחות ההסתגלות של הפסיכולוגיה? יש לכן מחשבות בעקבות קריאת הדברים? מוזמנות לשלוח אלינו טור תגובה!

אדם לאוב בפוסט נהדר על התארגנות מחלקת היום בה עובד בימי הקורונה שהייתה נהדרת ומחזיקה אבל גם לא מספיק טובה, זאת אומרת - מפגישה עם תחושת כישלון בטיפול, כישלון בלתי נמנע,  ועל זה בעצם לאוב רוצה לדבר איתנו.

במדור קריאה מודרכת, ליאור בכר, פסיכולוג קליני בפראג ממליץ על מובי דיק מאת הרמן מלוויל ומסביר למה ספרי מסע הם ספרי השראה מצוינים למטפלים.

ובמדור הרצאה בנעלי בית (שהפכו בתקופה הזו לנעליים היחידות שאנחנו נועלים בהרצאות) - מכון חרוב הציע סדרה של מפגשים מקצועיים בנושאים שונים - בין המרצים אבנר הכהן, הרב איתן אקשטיין, פרופ' אסתר כהן, ג'ראר פולבר ואורי דוד, ד"ר שירלי בן שלמה, פרופ' כרמית כץ, ד"ר דניאלה מזור, ד"ר בלה שגיא, ד"ר יונתן פיאמנטה ועוד רבים.

 

 

אלוהים, הבידוד נגמר לי,
הריפוד נפרם, המילוי התבלה,
קור וחום חודרים אלי ישר,
הכאב הגולמי נחשף,
אני שומע חלול.

בזבזתי את ה"כן" וה"לא"
האחרונים שלי
אני בלי תחמושת
אני צריך להכנע.

אל תספרו לי על פסיכולוגיה!
ספרו לי על גאולוגיה,

שכבות נשברות בנפשי
תקרות מתמוטטות לתוך אהבתי.

תנו לי מאובנים - לא זכרונות!

אלוהים, הבידוד נגמר לי
מותי מתגלה.

(יהודה עמיחי)

 

עוד בבלוג של עלון פסיכולוגיה עברית

אנה הרמן זכתה השבוע בפרס ברנשטיין לשנת 2017. רבים משיריה מתכתבים באופן ישיר או מרומז עם דמותה של פסיכואנליטיקאית...
מה הגורמים שיוצרים ומניעים את מערכות היחסים הייחודיות בחיינו? עמיה ליבליך מתפעלת מיכולתה של הסופרת...

תגובות

הוספת תגובה לפוסט

חברים רשומים יכולים להוסיף תגובות והערות.
לחצו כאן לרישום משתמש חדש או על 'כניסת חברים' אם הינכם רשומים כחברים.