קמים מהספה: על בעיית ההסתגלות של הפסיכולוגים

שפיות זמנית | 10/5/2020 | הרשמו כמנויים | שלחו טקסט לבלוג

מור בר וגיטה קיפר פרסמו ביום חמישי (7.5) מאמר ב"הארץ" שעסק בקושי של פסיכולוגים להסתגל למציאות משתנה, כמו זו שמתחוללת בימים אלה. "אוכלוסיית הפסיכולוגים אינה ידועה כמי שמגיבה היטב לשינויים. למשל, הדבר המשותף למרבית הגישות בפסיכולוגיה הוא קדושת הסטינג (setting), כלומר התנאים הבסיסיים שבתוכם מתקיים התהלי הטיפולי. המטפלים מקפידים על תדירות המפגשים ואורכם, סידור הישיבה הקבוע בחדר הטיפולים, דרכי התשלום, צורת העבודה ושמירה על גבולות מוגדרים בקשר עם המטופל. המטרה היא לספק סביבה יציבה ובטוחה לתהליך החקירה המשותף של הנפש.

"לאור זאת, אפשר להבין את עוצמת המכה שהנחיתה הקורונה על חדר הטיפולים. המציאות החדשה של המגפה ערערה הרבה מכללי היסוד של הטיפול הפסיכולוגי, ואיימה להותיר אותנו, המטפלים, בטריטוריה בלתי מוכרת. בתוך ימים בודדים נדרשנו ללמוד כיצד לגשר על המרחק הפיזי ממטופלינו, לייצר אינטימיות דרך מסכים מפוקסלים ולשמור על רציפות המפגשים במציאות שבה אי אפשר לתכנן מראש. בלי הספה הנוחה בקליניקה ובלי עוגן להיאחז בו בספרי התיאוריה המסודרים על המדף נאלצה הפסיכולוגיה לקבל החלטה - להכחיש את הצורך להתגמש לפי דרישות המציאות או לקבל בהכנעה את העובדה שהעולם השתנה, לנשום עמוק ולעשות שינוי".

במאמרן מבקרות השתיים מאמר שפרסם ד"ר עמית פכלר, פסיכולוג קליני מומחה ומדריך, על דילמות טיפוליות בימי הקורונה, ובו הוא דן בנושא העברת הטיפולים לווידאו, וכותב כי "הניסיון לימד אותי כי פגישה בווידיאו אינה משרתת במידה טובה דיה את מטרתי בכל פגישה נתונה". קיפר ובר כותבות: "קשה למצוא פסיכולוג שיתנגד לטענה שבריאות נפשית משמעה גמישות והסתגלות, ושהיצמדות לדפוסים מיושנים ונוקשים יכולה להיות בעייתית. לכן, אילו היתה הפסיכולוגיה מטופלת בקליניקה, לא מופרך היה להציע שהיא סובלת מהפרעת הסתגלות. אם כך, מה מונע האנשים שמבקשים לשחרר אחרים מהקיבעונות הכובלים אותם אל העבר לעשות זאת בעצמם?

נמשכת ההרשמה למחזור לימודים חדש (מחזור שמיני)
של תוכנית הכשרה בפסיכותרפיה ברוח פסיכולוגיית העצמי

"התרבות המקצועית השמרנית של הפסיכולוגיה וסירובה להתאים את עצמה למציאות המשתנה הוקצנו במשבר הנוכחי. כולנו, מטפלים ומטופלים, נמצאים באותה הסירה, וחוסר הוודאות והחרדה משתקים גם אותנו. הפסיכולוגיה צריכה להישמר מהאפשרות המפתה לרגרסיה, כלומר חזרה לדפוסים בלתי מסתגלים מהעבר, שצפויה לעלות בתגובה לתחושה שגבולות הקליניקה המוכרים נפרצו. במקרה כזה, הפסיכולוגיה אולי תצליח לשוב אל גבולותיה הנוחים והבטוחים, אך היא עלולה לגלות שהיא אינה רלוונטית לעולם בו שהיא מבקשת להמשיך לפעול.

"במובן זה, הקורונה הזכירה לפסיכולוגיה שעומדת בפניה בחירה שאי אפשר לחמוק ממנה, שהיא להשתנות או לחדול. לכן, וכפי שמטפלים רבים נוהגים לומר, משבר הוא גם הזדמנות לשינוי. זוהי שעתה היפה של הפסיכולוגיה לערוך חשבון נפש וליישם בעצמה את הרעיונות שהיא מציעה למטופליה מדי יום - גמישות, הסתגלות ושינוי".

היום (10.5) ד"ר עמית פכלר הגיב לנאמר בבלוג שלו. לחצו כאן לקריאה.