להוליך את השתיקה אל הנגלה
עלון פסיכולוגיה עברית | 18/12/2016 | הרשמו כמנויים
מהו מקומה של הכתיבה בקשר שבו הדיבור – על המילים שנאמרות בו, אך גם על ההפסקות ביניהן, על הצליל והנימה – הוא זה שעומד במרכז? כתיבה במהלך טיפול יכולה אמנם להוות מרחב מעברי לניסוח חוויות נפשיות ולהמשך חקירה פנימית, אבל האם היא יכולה להפוך לעוד זירת התרחשות של הקשר, או שהיא נותרת בהכרח כמרחב אישי שמתייחס אליו?
גדית אוריין כותבת על האופן שבו שאלה זו נבדקת על-ידי אורנה ראובן ויאיר אלדן בספרם "המכתב", רומן שבמרכזו תכתובת בין מטפלת למטופל. התכתובת ברומן הופכת לזירת יחסי אהבת העברה ועולה השאלה האם תקשורת כתובה יכולה גם לעזור לשחרר מהדינמיקה העוצמתית הזו, האם הכוחות הלא מודעים שמניעים את הכתיבה יכולים להפוך להיות מנוסחים בתוכה?
לעתים מרחב הכתיבה מאפשר מקום למה שלא הצליח עדיין לעלות בדיבור, אך לעתים דווקא בו מתעוררת ביתר שאת תחושת הבלתי אפשריות שבניסוח החוויה. עמיה ליבליך מתארת רגע של חסימה מול הרצון לכתוב, ואת האופן שבו דווקא הרִיק שבו הצליח לבסוף לפלס את הדרך למילים.
הקושי לנסח חוויות ולייצר בכך מרחק מהן הוא גורם מרכזי בקשיי וויסות רגשי. נעמי דותןמציגה מודל המבוסס על הגישה הרציונלית-אמוטיבית-התנהגותית של אלברט אליס לטיפול בקשיים בוויסות רגשי אצל ילדים. דותן מדגימה את יישום המודל בטיפול בילדה בת שבע.
ולסיום אנו מזמינים אתכם, אוהבי הכתיבה להצטרף לכתבי השטח של פסיכולוגיה עבריתלסיקור כנסים וימי עיון מקצועיים. כתיבת סקירות מאפשרת הן לקוראי האתר להתוודע לתכני אירועים שהיו והן לכותבים לבטא את חוויותיהם מאירועים שבהם השתתפו.
מַדּוּעַ אַתְּ כּוֹתֶבֶת?
עָלַי לְהוֹלִיךְ אֶת הַשְּׁתִיקָה אֶל הַנִּגְלֶה
(שרון אס, מתוך "מוזיקת הנתיב הרחב")
