ואנחנו נהר לאור היום, לזרום יחידי, יחידי לזרום

כיצד ניתן להכיל את הזרמים התיאורטיים השונים ששוטפים את השדה הטיפולי בשנים האחרונות ולפתח תוך כך זהות מקצועית מגובשת? נעמה גרינוולד משיבה לרעיונות שביטא ארנון רולניק על ריבוי מצבי עצמי של המטפל ומפתחת את קו המחשבה שהציע. היא מתבססת על התיאוריה של ג'סיקה בנג'מין כדי לאפיין את סוגי היחסים שיכולים להתקיים בין עמדות טיפוליות שונות, ומשתמשת במושג ה"עמידה בין המרווחים" של פיליפ ברומברג כדי לתאר את העמדה הנפשית הנדרשת מהמטפל להתמודדות עם ריבוי העמדות בתוכו.

ריבוי זה נובע לא רק מקיומן של כמה גישות תיאורטיות, אלא קשור גם לריבוי המצבים הנפשיים שמתוכם פוגש המטפל את המטופל. ארנון רולניק עוסק במעברים שמתרחשים אצלו בין עמדות נפשיות שהתפתחו בו לאורך חייו ושביניהן הוא נע מול מטופליו.

עד כמה העמדה התיאורטית מתחברת לעמדה המתעוררת מול המטופל וכמה היחסים בין התיאוריה והפרקטיקה הם דו-כיווניים? שאלות אלו מלוות את סקירתה של עדי כהן מיום העיון השנתי של החטיבה הרפואית של הסתדרות הפסיכולוגים. הסקירה מאפשרת היכרות עם תחום הפסיכולוגיה הרפואית, ומציגה בין היתר את התייחסותה לסימפטומים פסיכוסומטיים, את העבודה על התמודדות עם פציעה דרך הבנת האופן בו היא מיוצגת, ואת המודלים הקיימים לשילוב הפסיכולוגיה הרפואית ברפואת משפחה ובצבא.

ניצה ירום כותבת על מעבר בין עמדות נפשיות כתלות במראה שמציב המפגש הטיפולי לגילנו ולהשתייכות הדורית שלנו, ומזכירה לנו שניתן לגשר על פערי חוויית הזמן באמצעות מעבר לעמדה של סקרנות. ועמיה ליבליך משתפת ברגע אופטימי של מפגש פלאי שאולי רק אפקט הפרפר יכול להסביר.    "רַק גּוּפֵנוּ זָקֵן מִיּוֹם לְיוֹם, וַאֲנַחְנוּ נָהָר לְאוֹר הַיּוֹם, לִזְרֹם יְחִידִי, יְחִידִי לִזְרֹם, מַה שֶּׁמַּצְדִּיק, שֶׁמַּצְדִּיק אֶת הַחֲלוֹם, מַה שֶּׁמַּצְדִּיק אֶת הַיֵּאוּשׁ הַגָּדוֹל, מַה שֶּׁמַּצְדִּיק יוֹתֵר מִכֹּל." (דוד אבידן, מתוך "ייפוי כוח")