להילחם בגשם או להיכנע?
עלון פסיכולוגיה עברית | 20/12/2015 | 8,050 צפיות | הרשמו כמנויים
אחרי השבוע הקר והגשום שהיה, אנשים שרגישים יותר לשינויי מזג האוויר כבר התחילו כנראה לחוות סימנים שהוגדרו כחלק ממאפייני "בלוז החורף": הגרסה הקלה והשכיחה יותר של דיכאון חורף. מה עושים עם זה? ההמלצות של מי שהגה את האבחנה הזו הן בעצם להתנגד באופן אקטיבי להשפעת מזג האוויר: לצאת יותר, לעשות יותר פעילות גופנית, ולהיחשף יותר לאור - ואם אין אור שמש, אז לאור מלאכותי. אבל אם תשאלו את ריימונד קארבר, לא יקרה כלום אם תיכנעו לגשם ותישארו לקרוא במיטה.
מקריאה במאמרו של ידידיה דוארי, עולה האפשרות שהיחסים שלנו עם מזג האויר קשורים בפער רחב יותר איתו אנו מתמודדים, בין הקיום הגופני שלנו לבין החברה בה אנו חיים. קושי להתמודד עם פער זה, ועם המקום השולי יותר שניתן למימד הגופני ולפעילות גופנית, נמצא קשור להפרעות נפשיות, וכך פותחו שיטות טיפול שמתמקדות בהיבט זה. "מסוגלות גופנית נרכשת" היא שיטה המשלבת אימון גופני בתהליך השיקום של מתמודדים עם הפרעות נפשיות. במאמרו מתאר דוארי את האופן בו התפתחה השיטה ואת האופן בו יושמה, ומציע לראות בה מרכיב ב"גישת ההחלמה" בה נעשה שימוש בתהליך השיקום.
בניגוד לקצב המוכר והידוע מראש של עונות השנה, לעונות המעבר של חיינו אנו לא תמיד מגיעים מוכנים. בספרה "אבהות במעבר" עוסקת אראלה גלין באופן שבו מתמודדים אבות עם השינוי בזהותם ההורית לאחר גירושים. הספר מפגיש עם נקודת המבט של אבות וחוויותיהם הרגשיות סביב ההתמודדות עם הגירושים, אובדן המרחב האבהי המובן מאליו והשינוי במבנה ההורות. פרק מתוך הספר, העוסק בהבניית האבהות הלא-משמורנית, עלה לקריאה באתר.
החוסן הפך להיות מושג בולט בשיח המחקרי הפסיכולוגי העוסק בהתמודדות עם שינויים ומעברים. בטורה האחרון משתפת אותנו עמיה ליבליך במחשבותיה על חוסן, שהתעוררו בה בעקבות התמודדות אישית עם מצב לא צפוי, וכן בהקשר ליוסף בעל החלומות שהצליח להתמודד עם הבורות שזימנו לו חייו.
א
התעוררתי הבוקר עם תשוקה עצומה לשכב במיטה כל היום ולקרוא. נלחמתי נגדה לדקה.
אחר כך הבטתי בגשם מחוץ לחלון. ונכנעתי. הפקרתי את עצמי לחלוטין בידי הבוקר הגשום הזה.
האם הייתי חי שוב את חיי מהתחלה? עושה את אותן שגיאות בלתי נסלחות? כן, אם יתנו לי חצי סיכוי, כן. (ריימונד קארבר, "גשם", מתוך "שירים" בתרגום עוזי וייל)
