לומר: 'הנני'

עלון פסיכולוגיה עברית | 25/1/2013 | הרשמו כמנויים

רבות דובר על כניסת השיח החברתי אל 'נושאי הליבה' של הפוליטיקה הישראלית, שיח שהשפיע באופן זה או אחר גם על תוצאות הבחירות הטריות. בשבוע החולף גם באתרנו נשבה רוח 'חברתית', לא כזו של מחירי דיור וקוטג', אבל כזו שנושאת איתה זרעי מחשבות על תפקידנו והאחריות ל'אחר', הפרטי והציבורי, הכרוכה בו.

ד"ר יוסי טריאסט במאמר דעה מרתק על תפקידה החברתי של הפסיכואנליזה, בתגובה נוספת לפולמוס ש'הציתה' פרופ' אווה אילוז. טריאסט פורש ניתוח מעמיק לביקורתה של אילוז, דן בשימוש שעושה החברה הישראלית הרצוצה ב'מוצר' הפסיכואנליטי ובהשפעת שימוש זה על הפסיכואנליזה ועל ציבור הפסיכותרפיסטים. מומלץ מאד. מיכל קידר במאמרה העיוני, עוסקת באחריות פילוסופית, פסיכולוגית ואתית כשהיא נעזרת בכתביהם של לוינס ופרויד וטוענת שהתמסרותו של המטפל לתוכן הלא מודע של המטופל היא מהלך הכרחי בתהליך השינוי של זה האחרון. וגם  ד"ר רבקה רייכר עתיר , יו"ר ועדת האתיקה בהפ"י, עוסקת באחריות טיפולית מזווית קצת שונה וכותבת באופן חי על נושא חשוב שנתפס לרוב כאפרורי למדי - חובת כתיבת הרשומה הפסיכולוגית וההבדל בינה לבין התרשומת האישית, מאמר מחדש ומעשיר.

ב'פסיכובלוגיה' תוכלו למצוא פוסט חדש מאת פרופ' חנוך ירושלמי שמזכיר לנו להאזין לגוף שלנו במהלך השעה הטיפולית וטוען שיש להתייחס ביתר משמעות לתגובות הגופניות של המטפל בחדר הטיפולים כמו גם לדון בהן בהדרכה. בנוסף, עלה השבוע סיפור קצר חדש פרי עטה של כרמלה שטיין ובו איש קבע שמנסה לחפש עבודה באזרחות ומגלה שאותו  עצמו הוא מתקשה למצוא. ונסיים בנושא האחריות בו פתחתנו או ליתר דיוק באי לקיחת אחריות מקוממת, עם לינק ב'שפיות זמנית' לדיווח על כך  שהמדינה מפריטה פנימיות לנערים ונערות בסיכון, אבל לא מאפשרת לעובדים בהן להתאגד. הבחירות מאחרינו, יש עתיד לפנינו, כעת נותר רק להמשיך ולקוות שבכל מימד ומרחב יחרוג שיח האחריות החברתית את גבולות המילים ויתפתח לכדי מעשים.

נמשכת ההרשמה למחזור לימודים חדש (מחזור שמיני)
של תוכנית הכשרה בפסיכותרפיה ברוח פסיכולוגיית העצמי

" אני תופס את האחריות כאחריות כלפי האחר, הווה אומר, אחריות כלפי מה שאינו שלי, או אפילו אינו נוגע לי; או שמא כלפי מה שאכן נוגע לי, היינו מה שניצב לנגדי כפנים... מן הרגע שהאחר מסתכל בי, אני אחראי כלפיו אף מבלי ליטול כלפיו כל אחריות שהיא; אחריותו מוטלת עלי... הקשר עם האחר שזור אך ורק בתור אחריות, בין אם אתה מקבל או דוחה אותה, בין אם אתה יודע או אינך יודע איך ליטול אותה ובין אם אתה מסוגל לעשות משהו קונקרטי למען האחר אם לאו. לומר: הנני. לעשות משהו למען האחר. לתת. להיות רוח אנוש... האחריות היא מה שמוטל אך ורק עלי, ובאופן אנושי אינני יכול לסרב לה" (עמנואל לוינס, מתוך האחריות כלפי האחר. אתיקה והאינסופי: שיחות עם פיליפ נמו)