סבי וסבתי נשארו

עלון פסיכולוגיה עברית | 18/11/2012 | הרשמו כמנויים

טפטוף הטילים שהתגבר לשטף עז ותקיפות חיל האוויר על עזה היו מטבע הדברים במוקד תשומת הלב הציבורית. פוסט המתכתב עם הרגשות שאנו חולקים - על משמעות הפחד והתקווה אל מול דיווחי המדיה - מדבריו של הפסיכולוג הצ'יליאני שטיפל בכורים הלכודים. מאמר "בחירת העורכת", מאמר ותיק מאת דרור גרין, מעלה הצעה אלטרנטיבית לפרקטיקה השכיחה של כתיבת תיאורי מקרה. כהשלמה לכך, דן ארנון רולניק (בשיתוף עם נפתלי אדרי) במגבלות השימוש בורבטים ובדרך אלטרנטיבית להדרכה על טיפול אותה פיתחו. ועוד הצעה לטיפול קצת שונה - שימוש בשוקולד ובבלונים לטיפול בהפרעות קשב ופגיעות בתפקודים ניהוליים, במאמרו של עופר תמנע.

שתי סקירות עלו השבוע לאתר: עפרה אליגון סקרה את יום העין של "דלת פתוחה", אשר עסק בחשיפת מתבגרים לפורנוגרפיה והשלכותיה. עוד על אלימות וסכנות ברשת למתבגרים אפשר למצוא בפוסט מצמרר שהובא ב"שפיות זמנית". הסקירה השנייה, של הראשון במפגשי מרכז ויניקוט, מאת שילי ורדימון נוגעת בנושא קרוב: טראומה, דיסוציאציה וזיכרונות מהימנים או שגויים. דיון זה נוגע למחלוקת בסיסית בשדה הטיפולי שנמשכת כבר יותר ממאה שנה, ומאירה את תפיסות העולם שלנו באשר למקומם של המטפלים בשאלות של אמת, מציאות ומוסר.

חותם את הסקירה שירה הקצר והנוקב של תמי קויפמן, זיהוי:

"סבי וסבתי נשארו

מאחור.

לכאורה אין

קשר.

וכשהדם שלי מחפש זיהוי

אני רואה אותם מתגודדים מאחורי בהמוניהם." (מילים: תמי קויפמן)