לוגו פסיכולוגיה עברית

×Avatar
אני מסכימ.ה להצטרף לרשימת התפוצה לקבלת עדכונים ומידע שיווקי
זכור אותי
מתבגרים, מיניות ופורנוגרפיה: בין עונג, מוסר וכבוד הדדימתבגרים, מיניות ופורנוגרפיה: בין עונג, מוסר וכבוד הדדי

מתבגרים, מיניות ופורנוגרפיה: בין עונג, מוסר וכבוד הדדי

כתבות שטח | 14/11/2012 | 32,815

היקף תופעת חשיפת מתבגרים לפורנוגרפיה, ההשלכות המסוכנות של עיוות תפיסת בני נוער לגבי מיניות נשים וגברים, וההתערבויות הנחוצות מצד אנשי מקצוע המשך

 

 

מתבגרים, מיניות ופורנוגרפיה: בין עונג, מוסר וכבוד הדדי

סקירת יום עיון

מאת אופירה אליגון

 

סקירת יום העיון "מתבגרים חשופים לפורנוגרפיה: האם הדאגה מוצדקת?" שנערך בתל אביב ב-21.10.2012, בארגון "דלת פתוחה", האגודה הישראלית לתכנון המשפחה ואיט"ם, האגודה הישראלית לטיפול מיני.

 

מעולם לא הייתי ביום עיון רוחש שכזה. אולם מלא באנשי חינוך, ייעוץ וטיפול לענייני משפחה, זוגיות ומיניות, שהגיעו להתדיין במסגרת יום עיון, כולם שותפים מסורים למאמץ להבין מהי פורנוגרפיה, מה ממדיה, מה המשמעות וההשלכות שלה על נפשם של מתבגרים, על תפיסת עולמם בנוגע ליחסים בין המינים. וגם – מה אפשר לעשות למול התופעה. קהל של אנשי מקצוע, חלקם הורים לילדים מתבגרים בעצמם, שהנושא בנפשם. מומחים שפוגשים את בני הנוער באמצעות שיחות טלפון אנונימיות המגיעות אל מרכזי הדרכה, בסדנאות בית הספר, בקליניקה ובמחקר, ומתמודדים עם מבוכה, עם סקרנות, עם עוררות מינית, עם חוסר הלימה בין ציפיותיהם של בני הנוער מקיום יחסי מין לבין הנאתם בפועל, עם דימוי גוף רעוע, וגם עם תפיסות עולם שאינן ברורות: מהו גבר, מהי אישה, והאם מגע מיני כרוך בהכרח באלימות מינית והחפצת האישה?

הדוברים ביום העיון כללו את ד"ר דפנה שגיב רייס, מומחית למיניות ומגדר, מרצה ומטפלת זוגית ומשפחתית; ד"ר צחי בן ציון, הפסיכיאטר הראשי ומנהל השירות לבריאות מינית, בקופת חולים לאומית; ואת חברי הפאנל ב"שולחן העגול" – המנחה ד"ר מיכל לוריא, מנהלת המרכז לבריאות מינית בית חולים הדסה הר הצופים; נטע ידיד, מדריכה ארצית ליחידה במיניות בשירות הפסיכולוגי הייעוצי ומטפלת מינית מוסמכת; דפנה איזנרייך, רכזת חינוך במרכז סיוע לנפגעות ולנפגעי תקיפה מינית של "דלת פתוחה"; נדב קנת, הורה ומתנדב בסיירת הורים; יערה שפירא, תלמידת י"ב בתיכון "עירוני ד'" בתל אביב ויו"ר מועצת תלמידים ונוער מחוז תל אביב; וג'ואן זק פייקס, רכזת מקצועית ב"דלת פתוחה".


- פרסומת -

 

פורנו בלחיצת כפתור: מציאות מעוותת

בעבר צריכת פורנו התבטאה בהחזקת חוברות "פלייבוי" מתחת למזרן, או ביציאה מביכה אל וידאומט נידח, רצוי רחוק מעיני השכנה שממול. בהרצאתה על צריכת הפורנוגרפיה בקרב בני-נוער בישראל והשפעותיה, ד"ר דפנה שגיב רייס, התייחסה להיקף הנוכחי של התופעה: היום, בעידן שכולו אינטרנט וסמארטפונים, הנגישות לאתרי פורנו קלה ביותר. היא הזכירה את מחקריה של ד"ר אביגיל מור, ראש התוכנית למגדר במכללה האקדמית תל חי, המצביעים על השיעור הגבוה של צופי פורנו בקרב נערים בארץ: 80% מבני הנוער דיווחו כי הם צופים בסרטים פורנוגרפיים מספר פעמים בשבוע עד מספר פעמים בחודש, ורק 20% טענו שאינם צופים כלל. בקרב בנות נערות, לעומת זאת, צריכת הפורנוגרפיה נאמדת באחוזים חד ספרתיים, וגם אלה שאכן צופות, לרוב צופות לבקשת החבר או ה"חבר'ה".

ד"ר שגיב רייס ציינה כי לפורנוגרפיה השפעה מאוד חזקה על בני הנוער, בעיקר כאשר היא משקפת אמונות רווחות בקרב קבוצת השווים וכאשר אין מקור אחר מהימן להישען עליו. היא פירטה היבטים מציאותיים של יחסי מין המעוותים בסרטי הפורנו וציינה כי "בפורנו מתחילים מהאמצע" – המין מבוצע ללא היגיון של סדר פעולות מיני; כי האישה בפורנו כמובן מסוככת מעצמה – הנרתיק רק מחכה וממתין לרגע שמישהו יחדור אליו; כי בפורנו אין מעגל של גירוי ופיתוי המוביל למגע; כי אפשרות הסירוב אינה קיימת – אישה תמיד מאושרת לעשות סקס, והיא אף מגיעה בקלות לאורגזמה; וכי בפורנו הכול אפשרי עבור הגבר – אין התחשבות בהיגיינה ובאמצעי מניעה; כל הזוויות והפתחים של גוף האישה זמינים.

לדברי ד"ר שגיב רייס, סרטי הפורנו מראים לבני הנוער ייצוג שקרי ומעוות על מיניות האישה, לפיו נשים מפיקות הנאה מהשפלה וביזוי מיני, גונחות כתוצאה ממין אגרסיבי ואלים. מקור המילה פורנוגרפיה ביוונית עתיקה הוא "רישום זנות" – להבדיל מהמילה "ארוטיקה", שפירושה "תשוקה". ואכן, בפריזמה פמיניסטית, פורנוגרפיה הנה התגלמות של החפצה והשפלה מינית של נשים. אובייקטיפיקציה; נשים מוצגות כאובייקטים של תאווה גברית, והנן אמצעי לבידור ולעינוג האחר, הגבר, עד לכדי סיפוקו. פורנוגרפיה מציגה הכנעה ושליטה גברית בנשים, בזמן שמיניות האישה שקופה וחסרה. בתוך כך, למשל, אוננות נשית בסרטי הפורנו אינה מופיעה מתוך רצון לעינוג עצמי, אלא על מנת לגרות את הצופה. המעניין הוא כי מחקרים מצאו שגם ללא נוכחות גבר, נשים ממשיכות להתייחס למיניות של עצמן כאילו הגבר הצופה נוכח – ה"גבר שבראשן" (כשמו של ספר המתייחס לנושא).

מנקודת מבט מגדרית, הוסיפה ד"ר שגיב רייס, בבחינת מארג הכוחות בין גברים בין נשים, סרטי הפורנו משמרים את הסטראוטיפ לפיו הגבר הוא הפעיל, היודע, תמיד זמין ומעוניין. גם הוא מתפקד בעצם כמו שלעולם אותו נער הצופה בפורנו לא יצליח; מחזיק זקפה לאורך אקט מלא, כשהזקפה מגיעה תוך אפס שניות ונמשכת למעלה משעה.

מעניין לציין כי בהתייחס לדבריה של ד"ר שגיב רייס על התפיסות המוטעות שיוצר הפורנו בקרב בני נוער, ביקשה בהמשך יום העיון התלמידה יערה שפירא שלא נמהר להכליל טענות לגבי בני הנוער כולם. "סביר להניח", טענה שפירא, "שאם אחותי בת ה-3 תראה את הסרט 'דמבו' היא עלולה לקפוץ מהספה ולנסות לעוף עם האוזניים; לעומתה, אחותי בת ה-13 לא תנסה לקפוץ מבניין רב קומות גם לאחר שתצפה בספיידרמן. אל תראו את 'הילדים' כמקשה אחת", ביקשה. "בני הנוער יודעים להבחין בין עולמו הדמיוני של סרט לעולם האמיתי. רוב בני נוער יודעים שהסטנדרטים המוצגים בסרטי פורנו הם סטנדרטים מוטעים".

 

מין קבוצתי – דבר מבדר

עוד נושא שאליו התייחסה ד"ר שגיב רייס בהרצאתה הוא קשר בין אלימות לצריכת פורנוגרפיה. נושא שהתברר כרלבנטי במיוחד לאור הנתון שהזכירה בהמשך דפנה איזנרייך, לפיו ימים ספורים לפני יום העיון שני נערים בני 15 מיישוב ממרכז הארץ אנסו נערה תוך כדי שצילמו את המעשה בפלאפון והפיצו לכל השכבה.

בשל הדה-הומניזציה שהיא עושה לאישה, המחזקת מיתוסים שגויים כמו "אישה נהנית מאונס", ותורמת לביטול מנגנוני העצמי ולקבלת אלימות בינאישית בתוך קשר זוגי, הפורנוגרפיה חותרת תחת המנגנונים שמרסנים את הגבר מלבצע אונס, הסבירה ד"ר שגיב רייס. היא ציינה כי על אף שהחוק הפלילי בארץ אוסר כמובן על אונס, הפצה של חומר פורנוגרפי שכולל קטעי אונס ואלימות היא חוקית. בקטעים שהקרינה מתוך הסרט "מחיר העונג", סופר על מחקר אמריקני שבדק את ההתנהגויות הרווחות ביותר בסרטים הפורנוגרפיים הנצפים ביותר, ומצא כי הצלפות וחניקות הם האקטים הרווחים ביותר (כשהחניקה מתבצעת באמצעות מין אוראלי: הפין נדחף לפיה של האישה עד לכדי רפלקס ההקאה).


- פרסומת -

ד"ר שגיב רייס התייחסה למחקר נוסף של ד"ר מור, שנערך בקרב בני נוער בגיל 14-18 בארץ. המחקר מצא קשר מובהק בין צפייה בפורנוגרפיה לבין קהות חושים בקרב נערים למצוקתן של נערות וקבלה של ניצול מיני, כולל הסכמה להיגדים כמו "אין שום פסול במין סדרתי עם נערה". מחקר אחר, שממצאיו מעודדים, מצא קשר בין הבנה של נערים כלפי המצוקה הכרוכה ביחסי מין סדרתיים עבור נערה, לבין חשיפה לחינוך מיני הכולל שיחות בענייני מיניות עם ההורים. נתון מדאיג יותר, שנמצא במחקר אחר של ד"ר מור, הראה כי גם כאשר תוכניות חינוכיות הצליחו להביא לשינוי עמדות בקרב הנערים, והם הצליחו להבין את הפסול שבעניין שבניצול מיני, עדיין לא הצטמצם ההיבט ההתנהגותי – והנערים המשיכו לצפות בפורנוגרפיה.

דוברים אחרים ביום העיון המשיכו את התייחסות לקשר בין צפייה בפורנו לאלימות. שפירא הציגה ביקורת מתודולוגית על הצגת הממצאים ממחקריה של ד"ר מור, והעלתה את הסברה כי המחקר לא הראה קשר סיבתי בין התופעות אלא קשר מתאמי בין נכונות להודות בצפייה בפורנוגרפיה לנכונות להודות בקבלה של אמירות סובלניות כלפי אלימות מינית. במקרה כזה, טענה, הצגה אחרת של הממצאים משמעה הטחת האשמה קשה כלפי דור שלם. לדברי ד"ר צחי בן ציון, צריכת פורנו משפיעה על הגישה של בני נוער ללגיטימציה של אלימות מינית, אולם אין הוכחה אמפירית כי היא גורמת לאונס. הגב' דפנה איזנרייך הסתייגה מטענה זאת, וציינה כי ההעדר המחקרי אינו מוכיח שאין קשר בין פורנו לאלימות מינית. איזנרייך סיפרה שכאשר היא שואלת ילדים בכיתות מהו אונס קבוצתי, תשובה נפוצה היא ש"אונס קבוצתי הוא אורגיה".

בהמשך, בהתייחס לשאלה מהקהל בנושא פנטזיית אונס של נשים, השיבה איזנרייך כי פנטזיות זה נהדר, וכדאי שנשים ישתפו ואף יממשו אותן עם כל מי שהן בוחרות, אולם ציינה שיהיה זה מסוכן להסיר אחריות מהחברה ולהתעלם מהשפעת הנורמה החברתית על רצון הנשים. כאשר הנורמה הופכת להיות יותר ויתר אלימה, הפנטזיה מתיישרת לפי הנורמה, ואיתה הרצונות שלנו והדברים שנשים מסכימות או לא מסכימות לעשות. לדבריה יש להיזהר מאוד מהטענה כי "נשים רוצות את זה".

לצד סכנות הפורנוגרפיה, ד"ר שגיב רייס הזכירה בהרצאתה גם את נימוקי הגישה המתנגדת לאיסור על פורנו, הגורסת כי הוא לגיטימי במסגרת חופש ביטוי, וכי אם אין לדעת מה יהיו התוצאות של הגבלתו. נימוק נוסף שהוזכר הוא כי פורנו עשוי להיות יקר ערך עבור מטפלים וזוגות בטיפול מיני.

 

פורנו בצורת ריאליטי

בהרצאתו של ד"ר צחי בן ציון על אודות פורנו ומתבגרים הוא טען כי פורנוגרפיה דווקא עשויה להיות תבלין נהדר לחיי המין של מבוגרים. עם זאת, הוא ציין, פורנוגרפיה מסוכנת לצעירים יותר ומביאה לקיום יחסי מין מוקדם יותר, ולקיום יחסי מין פחות מוגנים.

ד"ר בן ציון פרס לפנינו עוד ממד פורנוגרפי השוטף את חיינו מבלי משים: פורנוגרפיה מסוג אחר, הקשורה במדיה ובפרסומות. לדבריו, המדיה מעצבת מה נתפס כנכון ומה לא נכון, מה נורמלי ומה ראוי, ותוכניות הריאליטי והפרסומות הזיזו את מה שנחשב נורמלי לקצוות. אפילו פרסומות המקדמות מוצרים נייטרליים, כמו עט או משחת שיניים, משתמשות באידיאלים סקסיסטיים, המשפיעים על דימוי הגוף של נערות ונערים וגורמים להם להיות לא מרוצים מממדיהם; בתוכניות הריאליטי נשמרים הסטריאוטיפים המגדריים: אם גבר מבשל אזי הוא שף, בעוד אישה שמבשלת היא אימא. הגבר הוא הדורש, המיני, הצייד – ולרוב עם ריבועים בבטן. אין לגיטימיות חברתית להיות שמן, רזה, נמוך או קירח. להיות שמן נחשב למום. הפורנו המשודר כחלק מתוכניות הריאליטי, לדברי ד"ר בן ציון, מהווה מקור סוציאליזציה, מקור לימודי רב השפעה.

ד"ר בן ציון התייחס למשל לפרסומת לגלולת היום שאחרי, שנלקחת 72 שעות לאחר מגע מיני ומונעת השרשת היריון. לדבריו, בעוד בעבר צעירות לקחו את הגלולה רק בתחנת המשטרה בחשד לאונס, היום צעירות נוטלות את התרופה שלוש פעמים בחודש, מה שכרוך ב"שואה הורמונלית" ונזק עצום לגופן: בהשפעת הפרסומת הפכה גלולה זו מקובלת כאמצעי מניעה, בעוד משרד החינוך לא יצר הסברה מינית המתייחסת לבעייתיות במסר של הפרסומת.


- פרסומת -

 

מדאגה לעשייה: תפקידם של אנשי המקצוע

הפאנל, בהנחיית ד"ר מיכל לוריא, הציג קשת רחבה של דעות ותשובות לשאלות קהל בנושא "מדאגה לעשייה", וההתערבויות הנחוצות מצד אנשי החינוך, הייעוץ והטיפול. הפאנל סבב סביב היכולת והרצון של עולם המבוגרים ליצור ערוצי תקשורת עם בני הנוער בנוגע לנושא המיניות והפורנוגרפיה. ההורה נדב קנת טען שהשאלה היא האם אוכלוסיית ההורים והמורים מעוניינת בכלל להתמודד עם הנושא, לשים אותו על השולחן. איזנרייך ציינה בהקשר זה כי במובן מסוים אנחנו חיים בחברה פוריטנית: המיניות היא אמנם בכל מקום, אבל אף אחד לא מדבר על מין באופן ישיר.

שפירא תיארה את המצב כיום בתחום מנקודת המבט של תלמידה: יועצת בית הספר מדברת באולם ספורט אל 200 ילדי השכבה, כשהיא בעצמה נבוכה מהמעמד. היא הציעה שנשים צעירות שקל להזדהות אתן, כמו נשות "דלת פתוחה" המתמחות בנושא, הן שיגיעו להדריך בני נוער. איזנרייך הציעה לחנך את בני הנוער לראייה ביקורתית של סרטי פורנו, וללמדם לפרק את המיתוסים שהילדים צופים בהם. לדבריה, ניתן למשל להזכיר להם שהאישה בסרט היא שחקנית, ולא בטוח שהיא נהנית – היא עושה את עצמה כי משלמים לה כסף, ולהזמין אותם לחשוב אם הם היו נהנים להיות במצב הזה. ד"ר בן ציון הציע לומר לנערים ולנערות שכדאי לגעת בעדינות, להראות מהו מגע קל, מהו דגדוג מהו מגע מכאיב, ולהסביר שנשים מעריכות מגע עדין. לדבריו, הילדים בני הנוער הם מיניים וסקרנים, ויש לשוחח עמם בשפה שלהם – לא רק בשפה של סיכונים ואלימות, אלא גם בשפת העונג וההנאה.

הפאנל התייחס גם לשאלה האם יש לחסום את הגישה לפורנו ממחשבי הבית. שפירא טענה צנזורה אינה יעילה ואף מביאה לתוצאות הפוכות מהמבוקש, שכן היא גורמת לסקרנות. צנזורה חד צדדית אף מעבירה מסר של אלימות ושתלטנות, שאולי גרוע כמו הפורנוגרפיה עצמה, לדבריה. תחת זאת, טענה, יש לחנך להבין את השגיאה שיש במסרים שמועברים בפורנוגרפיה. עוד היא הוסיפה, וזכתה למחיאות כפיים מהקהל האוהד: "אתם המבוגרים יודעים למצוא מסרים רומנטיים בשירי אהבה – ולא יודעים למצוא אותם באס-אמ-אסים. אולי בין הדורות ישנם הבדלים בשפה או בדרכי התקשורת, אבל לא במהות".

ד"ר בן ציון הציע לרתום את המדיה לטובת חינוך למיניות בריאה, ולגייס לכך דמויות פופולריות. לדבריו, על אנשי המקצוע מוטל לפעול לחינוך הנוער בעבודה רב מערכתית ובדרכים עדכניות – להקים פורומים באינטרנט ודפי פייסבוק, ולהפיק מופעי סטנד אפ שמעבירים מסר וסרטונים קצרים. הוא הציע לקבל השראה מתוכניות בעולם, כמו תוכנית באוסטרליה שזכתה להצלחה, אשר במסגרתה נשלחו מסרונים בימי שישי בערב לכל בני ה-16 ומעלה בנוסח "לקחת איתך קונדום?". "הסוסים מזמן מחוץ לאורווה", קבע ד"ר בן ציון והסביר: "הפורנו כאן, וכנראה גם לא ייעלם". לטענתו, מסיבות אלה חינוך אנטי-פורנו אינו התשובה, ותחתיו יש לקדם חינוך לתקשורת ולכבוד הדדי.

הרעיונות שהועלו בפאנל אכן מעוררי השראה, גם אם את משימת החינוך שעליה דובר בפאנל אי-אפשר לעשות בדקה, להבדיל מהשפעתם של "הכוכבים הנולדים", ה"שורדים", הנפגשים ל"דייטים בחשיכה", המתעשרים במיליון שקלים. הפרסומות מוכרות לנו ולבני הנוער לא רק מוצרים, אלא ערכים, דימויים, תפיסות לגבי אהבה, מיניות, הצלחה, ובעיקר נורמליות, לגבי מי אנחנו ומי כדאי שנהיה.

 

*

לסיום אני בוחרת לשתף בסצנה חודרת עצמות שהוקרנה ביום העיון ולקוחה מתוך הסרט "מחיר העונג". למראה הסצנה, שבה פניה של אישה שמסביב לפיה כמות מכובדת של זרע, ועיניה המבוימות פקוחות לרווחה, התקרבו אל הקהל ב"זום-אין" בהילוך איטי, משהו נבהל והתבלבל בתוכי, ופתאום חופש הביטוי שאני מאמינה בו בלב שלם נראה מופרע מתמיד, מסוכן, מאיים, מפחיד ואווילי. אין לזה קשר לליברליות ורוחב-דעת. יום העיון נתן לדאגות שמות של ממש; בלחיצת קליק הפורנוגרפיה תדלוף אל נפשם של ילדיי ומשם תדלוף אל היום יום.

האם הבן שלי יבחין באנושיותה של השחקנית כאשר יצפה בסרט פורנו? האם יראה בפרטנרית שבחייו האמיתיים בעתיד אדם אמיתי, שגם לו זכות שווה לעונג? והבת שלי, איזה בת נוער תהיה? האם תימלט מגורלם של מקרים שהוזכרו בסרט, או שגם היא תמצא עצמה בדיאטות רעב, חותכת וואגינה, מגדילה שדיים, או ממלאת שפתיים לשם עמידה באידיאל יופי שמקורו בתעשיית הפורנו? רוב בני הנוער יודעים להבחין בין דמיון למציאות, יערה שפירא אומרת לנו, המבוגרים; אבל מה אם הדמיון הופך למציאות, ומרחיק עוד ועוד את גבולותיו?


- פרסומת -

אל תוותרו על השיחה עם הילדים על מיניות בשל מורך הלב או פחד מכישלון, מגמגום, משתיקות, מהעדר המילים, מדחיית הילדים אתכם. אם לא נדבר איתם, הם יחשבו שמותר, שמציאות מרובת גברים בתורים ארוכים אל וגינה של אישה – היא הנורמה. ילדנו ישמחו מאוד שבסופו של דבר מישהו יעמד מולם וידבר מבלי לגמגם ובלי מבוכה, ישיר פתוח, יעשה סדר בתוך הכאוס על מה שבין עונג, מוסר וכבוד הדדי.

שעות לאחר תום יום העיון, נשארתי בעיקר עם חוסר האונים של המבוגרים לנוכח התופעה, וכן הפרדוקס של הצורך העז בחינוך מול חוסר המשאבים המופנים לנושא. אולם יום העיון נטע תקווה גדולה להמשך. הוא היה מרשים, כמו גם מגוון האנשים מכל התחומים שהנושא בדמם. מכולם בלטה יערה שפירא, נערה מרשימה ומלאת השראה, שנטעה תקווה בלבנו בדבר היכולת ליצור קשר עם בני הנוער. ואולי, כפי שהציע ד"ר בן ציון, אפשר שהצעירים עצמם יחנכו צעירים אחרים, שאחים גדולים יסבירו לאחים הקטנים, ושאנו – ההורים, המורים, ואנשי המקצוע – נגייס סיירת צעירים כמו שפירא, שילוו אותנו, וייתנו לנו ייעוץ.

 

מטפלים בתחום

מטפלים שאחד מתחומי העניין שלהם הוא: מתבגרים, מיניות
יערה רבניקר צימרמן
יערה רבניקר צימרמן
עובדת סוציאלית
חיפה והכרמל, פרדס חנה והסביבה
אלי הירש
אלי הירש
פסיכולוג
תל אביב והסביבה
דגנית שיין שרון
דגנית שיין שרון
עובדת סוציאלית
רחובות והסביבה
רני יקיר
רני יקיר
עובד סוציאלי
מטפל זוגי ומשפחתי
אונליין (טיפול מרחוק), פרדס חנה והסביבה, יקנעם והסביבה
אורין בוטוב
אורין בוטוב
עובדת סוציאלית
אונליין (טיפול מרחוק), פתח תקוה והסביבה
ליאת פרקש
ליאת פרקש
מוסמכת (M.A) בטיפול באמצעות אמנויות
חיפה והכרמל

תגובות

הוספת תגובה

חברים רשומים יכולים להוסיף תגובות והערות.
לחצו כאן לרישום משתמש חדש או על 'כניסת חברים' אם הינכם רשומים כחברים.

יוחי בן משהיוחי בן משה17/8/2016

פחד כה גדול - דורש צעד מאוד גדול. הפער הגדול בין עוצמתיות הבעייה, לבין הצעדים הידועים להפחתתו - מחד. ובין הצעדים הננקטים בפועל - מאידך. הוא - כל כך גדול ועצום!!! שמחייבת אותנו לבדוק ולנענע דווקא את המרצפות והיסודות עליו נבנו אושיותינו ועקרונותינו...
לא יכולה להיות בעייה קיומית כל כך נדושה ושכיחה - מחד. וכל כך לא פתירה ונגישה - מאידך!!! זהו סוג של טרור חריג בהתרחשותו, שלצורך הבנת העניין הייתי ממחיש אותו להפגזה בלתי פוסקת של חמאס ברקטות על ערי ישראל. מה שגוררת בע''כ של הצבא והמדינה, לתגובה הולמת ובלתי מתפשרת!!! כך, לעניות דעתי, צריכה להיות ההסתכלות האמיתית על הצורך לשנות את המצב הקיים. וכך נצליח להגיע לשינוי אמיתי ובר קיימא ו...לחיות חיים רגועים ושלווים בהיותינו בטוחים על בנותינו ובנינו!!!

עינת גבעעינת גבע7/12/2012

תודה,. אופירה, הצלחת להדגים שוב שהתרגשות מדבקת, שחום מניב חום, עידוד משיב בעידוד ... חן חן. עינת גבע.

אופירה אליגוןאופירה אליגון25/11/2012

עינת ושרון. שרון, מסכימה אתך, הרבה יותר קל לטמון את הראש בחול. אני שמחה על המלים הכנות שלך - אני מניחה שלצד הפחד - הלגיטימי - מסר של 'ערך עצמי' הוא החשוב מכל. תודה. עינת, התרגשתי מאוד מזריקת העידוד שלך. הלוואי וירבו האנשים שירצו 'לקחת חלק אקטיבי', כדברייך. יישר כוח. תודה רבה. אופירה

עינת גבעעינת גבע24/11/2012

נושא חשוב שנחוץ להמשיך ולתת עליו את הדעת .... אהבתי את הרעיון שהציע ד'ר בן ציון, אפשר שהצעירים עצמם יחנכו צעירים אחרים, שאחים גדולים יסבירו לאחים הקטנים, ושאנו – ההורים, המורים, ואנשי המקצוע – נגייס סיירת צעירים כמו שפירא, שילוו אותנו, וייתנו לנו ייעוץ.
ואני חושבת שעלינו להמשיך ולחשוב, להמשיך וליזום, להמשיך ולקחת חלק אקטיבי בנגישות, בנוכחות ובשיחות מעמיקות עם הנוער. עינת גבע, יועצת משפחתית, מכון אדלר.


שרון ויונטהשרון ויונטה23/11/2012

נושא כה חשוב וכה מפחיד בו זמנית. הרבה יותר קל לא לעסוק בו ולטמון את הראש עמוק עמוק באדמה. כאמא לילדה צעירה זה מאוד מפחיד לקרוא את התכנים שכתבת. בכל פעם שאני נתקלת בסיפורים חדשותיים על אונס, על ניצול מיני של ילדות וכדומה ליבי נמלא פחד. מקווה מאוד שכבר מעכשיו אני מצליחה להעביר מסר של ערך עצמי, הגבולות שלה עם עצמה ועם אחרים ועוד. ומקווה שאני אדע בזמן המתאים גם לדבר איתה על נושאים מיניין ממקום מכבד שרואה אותה וגם את הסכנות שסביב.
תיארת את שהיה ביום העיון והרגשתי כאילו אני שם - שומעת את התכנים, לעיתים מתחלחלת לעיתים מוצאת נחמה, וחווה את הבהלה שלך למול אותה סצנה בסרט.

אופירה אליגוןאופירה אליגון23/11/2012

תודה איה. מערכת 'פסיכולגיה עברית' והעורכת אפרת אבן צור מזקקים את הטקסטים בחטיבת המאמרים - ומביאים אותם למקום הכי בהיר וקוהרנטי, כפי שכתבת, מה שהופך את הקריאה לעונג של ממש. מסכימה אתך, לא בטוחה כמה תקציב מיועד להתמודדות עם התופעה (אפס?) וכמה מדריכות ייעודיות יש למשרד החינוך לנושא (אולי שלושים למליוני תלמידים?). מעניין לדעת. שבת שלום, אופירה

נשיקות

איה ענבראיה ענבר19/11/2012

תודה על הסיכום מאיר העינים. הנושא חשוב וקרוב לליבי ולכן שמחתי לקרוא את מאמרך המתמצת באופן כה בהיר וקוהרנטי
דעות שונות וממצאים שונים מיום העיון הזה,שבו לא לקחתי חלק.נדמה לי שאותה יערה היא היוצאת מן
הכלל המעידה על הכלל .אמנם אין לפטור את ההורים והמחנכים מתפקידם ,אך מפחיד בעיקר להיוכח
בקלות הבלתי נסבלת של נגישות הפורנו לילדים ונוער.