אני מטרידה את
עלון פסיכולוגיה עברית | 18/3/2012 | הרשמו כמנויים
קולות מלחמה ליוו את השבוע האחרון, והעיבו על כל שאר ההתרחשויות, והתקווה לשקט ושלווה עדיין כאן. ליאור גרנות כתבה על ההד האנושי, בטיפול ובשירה, זה המחייה אותנו ומרחיב את עולמנו הפנימי - "איך אצחק לבדי". טיפול בנערה אוטיסטית, הנוגע בבדידות העמוקה ביותר, מציג אסי שורק. במאמר הוא מחבר תפיסות בודהיסטיות, ומעורבות של טיפול לא מילולי המסתייע בבעל חיים, עם תפיסות פסיכולוגיות מרכזיות. ועוד מסייע לטיפול מכיוון לא צפוי - דני שראל מציג כיצד ניתן לרתום מנהלי בתי ספר ליצירת מרחב פוטנציאלי וסביבה מאפשרת רגשית לתלמידיו. השבוע התנהל דיון סוער על מקומן של תרופות פסיכיאטריות בחיינו בכלל ובמדיה במיוחד. שני פוסטים מהדהדים דיון זה: דר' אורי ניצן חולק רשמים והרהורים ביקורתיים מכנס איגוד הפסיכיאטריה השנתי, בהתמקד בשאלות אודות הטיפול התרופתי, ופרופ' עמיה ליבליך פותחת בשאלות המניפולציות על המוח המתקיימות בתוכניות הריאליטי בכלל, לא רק באמצעות כדורים. ואם מדברים על ניסויים בבני אדם, מוזמנים להתנסות בפרוייקט הבא, העוסק בתחום הקשב, כפי שהובא ב"שפיות זמנית". ונסיים במילותיה של תמי קויפמן, מתוך הבלוג כתיבה יצירתית, שמסכם היטב רבים מהנושאים בהם עסקו הכתבות השבוע:"אני מטרידה את
עצמי
במילים
נוצות מבולבלות מפתיעות אותי ויוצאות
ממני פגיונות,
פוגעות פגיעה ישירה באויב
שבפנים
אני רוצה לנוח על מצע.
כמו פעם, מזמן, כשהרחם הייתה אופציה
ריאלית." (מילים: תמי קויפמן)
