לוגו פסיכולוגיה עברית

×Avatar
זכור אותי
נעשה לנו ספר מהבלוג

נעשה לנו ספר מהבלוג

פרופ. עמיה ליבליך | 15/8/2017 | הרשמו כמנויים

אחדים מקוראיי הציעו לי לא פעם לאסוף את רשימותי בבלוג ולערוך מהן ספר. הרעיון היה מונח ומחכה שיבשיל. 'אני עסוקה מדי בפרויקטים אחרים', ו'מי יהיה מעוניין בזה' – היו חלק מהטענות שהשמעתי בעניין זה.
והנה, לפני כשנתיים, יובל ליבליך הקים עם חברו יובל יבנה הוצאת ספרים, לה נתנו את השם "כהל". שיהיה שקוף לגמרי – יובל ליבליך הוא בני, ואין כל יומרה לאובייקטיביות בדברים שלמטה. זוהי הוצאת ספרים ששמה על דגלה שני ציטוטים של המשורר האמריקני ג'ון ברימן, בתרגום אריה זקס:
"כמו פיצוץ על חזה לבן של פנגווין שחור-רגליים, באמצע אינסוף מנות ג'ין, הנרי הכיר את הנושא שלו" (שיר חלום מס. 305)
"ספרות משעמם לי, ביחוד ספרות גדול" (שיר חלום מס. 14)
ובהסבר הניתן אומרים מקימי ההוצאה, יובל יבנה מירושלים ויובל ליבליך מתל אביב, כך: הוצאת "כהל" שואפת לפעול בטווח שבין שני הקצוות שמציגות השורות האלה של ג'ון ברימן. מצד אחד אנחנו מאמינים שספרות, ואמנות בכלל, צריכה לחתור תמיד אל רגע ההשראה שמופיע "כמו פיצוץ על חזה לבן של פנגוין שחור-רגלים", ומצד שני אנחנו מודעים לסכנת השיעמום של "ספרות גדול".
ההוצאה מגדירה עצמה כקולקטיב של אמנים ממדיומים שונים – סופרים, משוררים, מוזיקאים, אמנים פלסטיים ואנשי תיאטרון – המשתפים פעולה בקידום יצירותיהם, ביצירת פרויקטים משותפים ובסיוע אחד לשני להגיע לקהלים רחבים יותר.
כל העסק פועל בצורה חדשה, לפחות בעיני. הוצאת כהל מממנת את עצמה באמצעות מימון ההמונים, כלומר בשיטת ההדסטארט, המוכרת מראש את הספרים לתורמים. ההוצאה הוציאה כך עד כה כמה ספרים, ביניהם שניים של יובל ליבליך, (במקצועו מוסיקאי ובעל תואר שני בפילוסופיה) – "טבעת האש" ו"דגנרטור" (זוכה פרס שרת התרבות לספר ביכורים בשנת 2016), ואחד של יובל יבנה (במקצועו עורך דין) – "שיר של יום".
הופעתה של הוצאה זו בשוק הספרים איננה מפתיעה. קיימת תופעה די רווחת של הוצאות ספרים קטנות, מהן מאוד איכותיות, הפונות לקהל קוראים 'אחר' ובאמצעים 'אחרים', מעין מול"ות אלטרנטיבית – כפי שיש רפואה אלטרנטיבית או חינוך אלטרנטיבי. חלק מצמיחת התופעה מבטא מחאת צעירים מול ממסד המול"ות הותיק, ובכלל, כל מה שנקרא למעלה "ספרות גדול". זוהי תופעה תרבותית מוכרת: מגמה להתחדשות הניצבת מול הקיים, שנוטה לשמור בדבקות על הטריטוריה שלו. צמיחה זו קשורה גם בהיווצרותה של טכנולוגיה זמינה וזולה יחסית להדפסת ספרים, עד שנראה כי הצד הפיזי של הוצאת ספר לאור הופקע מידיהן של החברות הגדולות ונמצא בידי כל מי שחפצה נפשו להוציא ספר. על רקע זה, לא מפתיע שבשבוע הספר האחרון היה גם שוק ספרים אלטרנטיבי, שהתקיים בתל אביב במדרחוב נחלת בנימין, וכלל מספר די גדול וצבעוני של הוצאות ספרים ומחברים. הפרסום, ההתקבלות והשיווק הם אתגרים גדולים בפני הענף הצעיר הזה.
הוצאת כהל מקווה להישאר על המפה ולהתפתח. המאפיין אותה הוא ההיפתחות לאמנות לסוגיה הרבים. (שני היובלים עוסקים כבר שנים גם במוסיקה, וחוברים להופעות מוסיקאליות חדשניות בהרכב "המשפחה" ובהלחנת שירי משוררים). בעיני, כאישה מבוגרת השרויה בעולם הספרים כבר עשרות שנים, התפתחויות אלה מדיפות אידיאליזם ומהוות משב רוח רענן בתחום.
ועכשיו לבלוג. בנסיעה ארוכה משותפת במכונית, דיברתי עם יובל על האוסף הענק של רשימות שכתבתי לבלוג, מאז הרשימה הראשונה שפורסמה (על מקבת מאת שייקספיר) בשנת 2009, כשנעניתי לפנייתם של מנהלי "פסיכולוגיה עברית" והתחלתי לכתוב בערך אחת לשבועיים. המון רב נכתב שם במשך השנים ועתה, בחופשת הקיץ, קיוויתי למצוא זמן לקרוא את כל האוסף הזה.
תהליך מרכזי בכל כתיבה, בידיונית או ביוגרפית, נוגע לממד של קירוב והרחקה. אני קרובה מדי לבלוג הזה, שרשימותיו כל כך ספונטאניות, ובקריאה שנייה לאחר זמן - לפעמים מביכות. בכל פעם שניסיתי לקרוא בו שמעתי את קולי כמו בהד, ועצרתי. וכך נולד הרעיון, שהוא בעצם הרחקה: הצעתי להוצאת "כהל" את החומר הגולמי של הפוסטים שלי בפסיכובלוגיה להפקה כספר. האם זהו "ספרות גדול", או אולי סממן של זמננו, הנשען כל כך על הרשתות האינטרנטיות לסוגיהן?
יובל ליבליך בני יהיה עורך הספר המתוכנן, בהתייעצות עם חבריו ב"כהל" ואתי, כמובן. המשימה העיקרית היא ברירת החומר, שיש לבחור מתוכו אחוז קטן של רשימות. לפי מה בוחרים? לפי קו מנחה, או אהבת הקוראים (הנמדדת בימים אלה במספר הכניסות לבלוג, למשל)? ולאיזה קהל נתכוון? האם יש משהו פסיכולוגי בעצם הופעת הבלוג הזה ב"פסיכולוגיה עברית"? שאלות חשובות להכרעה.
כרגע כל מה שאוכל לומר הוא שנתתי את החומר ואת ההחלטות בידי המו"לים הצעירים. זהו מפגש משפחתי ובין דורי מרתק ומשמח, תוספת של מבט תרבותי ומקצועי שונה לגמרי על הרשימות שחלקכם מכירים. ונראה מה יצא!


עוד בבלוג של פרופ. עמיה ליבליך

יש לי זיכרון ברור של התמכרות דומה לזו שאני חשה בימים אלה, מזמנים רחוקים שבהם הייתי בת 17 בערך. אובייקט...
מאמר יפה של אניטה שפירא, על השתיקה, הביא אותי לדבר כאן על השקט. שקט ושתיקה הם בני זוג. השתיקה היא סוג...

תגובות

הוספת תגובה לפוסט

חברים רשומים יכולים להוסיף תגובות והערות.
לחצו כאן לרישום משתמש חדש או על 'כניסת חברים' אם הינכם רשומים כחברים.