פסיכולוגיה עבריתפסיכולוגיה עברית

×Avatar
זכור אותי
לזכרה של דר דורית שיקיירסקי

לזכרה של ד"ר דורית שיקיירסקי

ד"ר ניצה ירום | 20/9/2016 | הרשמו כמנויים

לזכרה של ד"ר דורית שיקיירסקי
הפוסט הזה מוקדש בעצב עמוק לזכרה של ד"ר דורית שיקיירסקי, שממנה נפרדנו בימים אלה בטרם עת.
דורית מצטרפת לשורה ארוכה של מטפלים שנפטרו בטרם עת - שהכרתי היטב ושמהם נפרדתי ונפרדנו כולנו: אסנת ברטוב, שושנה ברונר, דינה קזורר, רותי שטיין, דבורה פלורסהיים, נורית לוסטיג, רנה ברלב-אליאלי, ועוד רבים; אני בטוחה שכל מטפל מכיר ומבכה חברים ומכרים שנפטרו בטרם עת.
אני מזמינה את החברים להעלות את שמותיהם ומילות פרידה.
בכאב אני מעלה את נושא החולי והמוות טרם עת של מטפלים. כאב וחולי דורשים טיפול רפואי, אבל אינם עניין רפואי גרידא; כמעט בכל חולי טמון גם מרכיב נפשי.
ניסיוני למדני, לצערי, שרוח האבות השורה על אנשי המקצוע - עובדת נגדם, בסימום החוויה האישית ובעיוורון לגבי איתותי הגוף שלהם. בצער רב אני קובעת – רבים מהמטפלים חולים "במחלה מקצועית:" מאפייניה הם נטייה רציונלית-אינטלקטואלית להתמקד בזולת ובנפשי-תיאורטי, ולהתעלם מהעניינים האישיים-האמוציונליים, שלפעמים הם ממש מתחת לאפם או בתוכם, ולכאורה הם אמונים אליהם. אלא שהתיאוריות של האבות הן מלכודת הסוחפת את המטפל היחיד להתעטף במושגיהם ובמטפורות שניתן להפריח בעקבותיהם, כאילו שהוא שייך למשהו נשגב, ולהתעלם ממציאות הפרושה מול העיניים.
דורית לימדה את ביון ועבודת הדוקטורט שלה התמקדה בתורתו. ביון ניסח את ניסוחיו ברוח התקופה וברוח המטופלים של אמצע המאה הקודמת, ונפטר בשנות השמונים שלה, אך רוחו חזרה לאפוף אותנו, כמו רוחם ומושגיהם של תיאורטיקנים אחרים.
הפוסט הזה נכתב בכאב גדול. יותר מדי חולי ומוות אצל אנשים במקצועות הטיפוליים, שמבינים ומתעמקים בתיאוריות - יותר מאשר בעניינים הנפשיים הקרובים בחייהם. זה עומד בניגוד לרוח הבראשיתית של הפסיכואנליזה או של השכל הישר והאחריות כלפי המטופל וכלפי עצמם. ביון, ויניקוט, פרויד ואחרים היו אנשים מתלבטים בעצמם, פרויד דרש מעצמו אנליזה עצמית. אף אחד מהם לא ציפה שיבנו סולמות ואנדרטאות מפוארות בשמם, שאנשי מקצוע ישננו את משנתם כעיסוקים מקצועיים יוקרתיים.
הלימוד האובססיבי של "רוח האבות" הוא סם שמפזרים יחידים ומוסדות כדי למכור פרנסה במסווה של פרסטיז'ה. במקום להתחדש לאורם של הענקים - מציגים אותם כמייסדי אסכולות מחייבות וקדושות. גם הרוח ההתייחסותית, שבעצם כוננה את הרעיון של אותנטיות במפגש בשניים, הופכת להיות עבודת אלילים למושגים ולאנשי יחסי אובייקט וקודמיהם – כאשר שולפים את מלצר, מגלים את ביון, מתחזקים את פרנצי, שכבודם שמור. זאת במקום להתעדכן במה שהחיים בהווה מזמנים למטפל ולמטופל, ומה שהמטפל כאדם מביא אתו למפגש האנושי שהוא אחראי לכינונו.
כך קורה שהחברים בשטח אפילו משלמים בבריאותם ובחייהם על המקסם הזה – בניתוק מרגשות אמת ומהיכולת לשאול עצמם שאלות פשוטות. איזה בזבוז של אנשים מחוננים ושל תקווה אנושית.

עוד בבלוג של ד"ר ניצה ירום

טור זה מוקדש לזכרה של דבורה פלורסהיים, פסיכולוגית ותיקה וחברה, שנפטרה לאחרונה, והיוותה דוגמא ייחודית...
על נפתולי המיניות ואינטימיות כיום – שיח אחר ביום ה- 20/5/2011 התקיים באוניברסיטת חיפה יום עיון שאני רואה...

תגובות

הוספת תגובה לפוסט

חברים רשומים יכולים להוסיף תגובות והערות.
לחצו כאן לרישום משתמש חדש או על 'כניסת חברים' אם הינכם רשומים כחברים.

דר ניצה ירוםד"ר ניצה ירום13/10/2016

תגובה למגיבים. אני מודה לכל המגיבים.
באשר להערות: בעיני, אין מקום לצנזור על במות אלה, ואין מקום לאלימות.
מכיוון שזוהי במה לפסיכולוגים ואנשי המקצועות הקרובים - אני מברכת קולות שבאים מתוך רגש, ספק ואי-הבנה, ופחות מתרשמת מקולות שבאים מידיעה (רחבה או צרה), רציונליות ומהעדר ספקות. אני מציעה כאן את הנימה האישית בהבעת הדעות.
יונית, בהערתך לגבי אי-הסתכלותם פנימה של אנשי המקצוע והסתפקות בהסתכלות שהיא בבחינת עיצוב של 'הפרסונה' - של הדימוי הרצוי חברתית/מקצועית בלבד - את מנסחת בדיוק רב את כוונתי וניסיוני, ותודה.
ד"ר ניצה ירום

יונית בן-צבייונית בן-צבי10/10/2016

אוקיי. אולי באמת נחוץ לשהות פה קצת כדי להבין חוקי וכללי הבית ..
שנה טובה לכולם.
יונית

מיה דןמיה דן10/10/2016

צודק. אלכסנדר כתבת יפה וברגישות. כמובן שסילביה התכוונה לטובה, הרי התגובה הראשונה שלה לפוסט זה היתה מלאת התפעלות. זה עלי שהיא התבאסה. מותר..

אלכסנדר מושקוביץאלכסנדר מושקוביץ9/10/2016

ליונית בן צבי. שלום רב תודה רבה על מה שכתבת.
אבל לדעתי (כאחד שגולש הרבה באתר הזה)
קצת טעית לגבי מה שכתבת על גב' סילביה איילון.
אם היית קורא את כל התגובות שלה באתר הזה בזמן האחרון לא היית חושבת שהיא התכוונה לפגוע במישהו.
היא תמיד כותבת כך וזה הסגנון שלה(לכתוב אותו תגובה כמה פעמים, עם המון נקודות...... וכל פעם שהיא קוראת עוד פעם איזה מאמר היא מגיבה עוד פעם)
לכן לפי דעתי היא בכלל לא התכוונה לפגוע במישהו,
היא רק כתבה כמה פעמים באנגלית שהיא לא מבינה את מיה דן.
אני חושב שאם תבדקי באתר את תגובותיה בזמן האחרון תסכימי איתי.
בברכת הוי דן את חברך לכף זכות.!
ושנה טובה

יונית בן-צבייונית בן-צבי9/10/2016

בקודמת- צ"ל לשמור בבטן [ל"ת].

יונית בן-צבייונית בן-צבי9/10/2016

ולניצה היקרה,. בתוך קריאת דברייך,דווקא שאלתי את עצמי איזה מקום בכ"ז תופסות ההמלצות הגורפות לבדיקה עצמית במסגרת טיפולית ובמסגרת של הדרכה מקצועית גם הרבה אחרי סיום מסלולי ההכשרה.הרי טיפול אישי אמור לעזור למטפל 'לשוב ולסובב את עיניו פנימה' ,גם לרגשי וגם לכואב.. האם לדעתך בעצם מטפלים נוטים בטיפולם האישי לגעת בעיקר בבעיות 'פוטוגניות' ואת הכאבים העמוקים יותר נוטים 'בבטן' עד להתפתחות הכאב לידי מחלה בגלל סוג מיוחד של social desirability לא לגמרי מודע ,מול המטפל שמולם?

יונית בן-צבייונית בן-צבי9/10/2016

רגע רגע. אינני יודעת לומר אם לבטח מותם בטרם עת של מטפלים קשור בזוית הראייה המקצועית אליה 'חונכו'.
ניסיון הקישור של ד"ר ירום,הוא מאד מורכב ומעניין. אפשר להסכים איתו,אפשר להתנגד לו,אבל בכל מקרה,ארבע תגובות בכיוון הציני והתוקפני של גב' סילביה איילון אין מקומן כאן ,הן בגלל כבודה של האשה שלזכרה מוקדשת הרשימה,הן בגלל כבודה של הכותבת תבל"א שהיא אשת מחשבה וטיפול מאד! ראויה,והן בגלל האכסניה הזאת שבדרך כלל יש בה דרך ארץ . אני חושבת שאין ברירה אלא להנהיג פה שיטור ומחיקה,כי הרעיונות של סילביה איילון מוצו בתגובה הראשונה שכתבה וגם אותה ניתן היה בוודאי לעדן.מומלץ לשמור על צלם בני אדם,ולא רק רגע לפני יום כיפור,ולא רק בחדר הטיפולים.

ברכה הדרברכה הדר1/10/2016

כן ירבו כמוך. ניצה יקרה,

תבורכי על מה שכתבת והלואי וירבו עוד מטפלים שהגישה שלך היא נר לרגליהם.
בדבריך אלה את חוברת למה שאומרות אדריאן האריס וקייטי סינשיימר בפרק שלהן על הפגיעות של המטפל - פרק שמופיע בספר BODIES IN TREATMENT. אני מאד ממליצה לקרוא אותו.
ועוד הערב לגבי מה שכתבת על דור המייסדים ובראשם פרויד. הוא אמנם היה מאד מודע למכאוביו ולגופו והרבה "לקטר" על כך במכתביו לפרנצי ולגרודק, אבל הוא לא היה יותר טוב בהתייחסות הרצינית לכך.
פרנצי שב והפציר בו להסכים לטיפול אצלו כי חשב שמצבו הגופני קשור לצד הנפשי (כמובן) ופרויד שב וסרב.
שנה טובה לכולם ושנהיה יותר מודעים לגופנו ונקשיב למה הוא זקוק
ברכה הדר

דר ניצה ירוםד"ר ניצה ירום30/9/2016

תגובה לסילביה איילון. סילביה יקרה,
תודה על תגובותיך העירות לכלל הפוסטים שלי וניכר שזיכרה של דורית נגע בך.
אני מאחלת לך שנה טובה.
ניצה ירום

סילביה איילוןסילביה איילון29/9/2016

!!!!!!!!!!!!!!Im very sorry.I dont understan!!!!!I Im very very very sorr!!. Im very very very sorry,i dont understan!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

סילביה איילוןסילביה איילון29/9/2016

Im very sorry!!!!!I. !!!!!!!Im very very very sorry/
!!!!!!Idont understand

סילביה איילוןסילביה איילון29/9/2016

!!!!!!.I M VERY VERY SORRY!!!!!!!! I DONT UNDERSTAND [ל"ת].

סילביה איילוןסילביה איילון29/9/2016

Im very sorry!!!!!I [ל"ת].

מיה דןמיה דן29/9/2016

אנשים צעירים מתים. ללא ספק טור זה נכתב בכאב רב.
אך הטיעון בו מקומם ממש. האם משתמע מדברייך שדורית, ובחירות החיים שעשתה, אשמים במותה?
השבוע נפטר בטרם עת פרופ׳ אבי שדה מדום לב. פסיכולוג אינטגרטיבי, אדם בעל ראש פתוח, שהקדיש חייו לחשיבה אסטרטגית על שנת תינוקות, כש״רוח האבות״ ממנו והלאה. וגם הוא לא יכול היה למלאך המוות.

האמת שאני מכירה לא מעט אנשים, שאפילו אינם פסיכולוגים, שנפטרו מסרטן וסיבות ארורות אחרות בטרם עת, בהם גם ילדים.

זהו העולם ואלו החיים, המוות פוקד בטרם עת. לפעמים הסיבה ידועה, לפעמים יש לנו אשלייה של סיבתיות שמשקמת מעט תחושת הגנה, ולפעמים המוות שרירותי, אקראי, מהתל ולועג לנו, ולכל משאלותינו למצוא הגיון, סיבה ושליטה.
לא הכרתי את דורית, אך מן ההספדים עליה הבנתי שאישה מרשימה זו הותירה מורשת של התעניינות אינטלקטואלית עמוקה ומדהימה, שרק תרמה עושר לקהילה המקצועית שלה. לא נרעיל את הבאר הזו.

ביקורתך על פולחן האישיות והתיאוריה חשובה ואף מוסכמת עלי, אך הקישור למות מטפלים הוא מאגי, חסר כל ביסוס, ומחליש מאד את הטיעון שלך.

סילביה איילוןסילביה איילון23/9/2016

מרגש..........ממש חשוב!!! תודה רבה!!!!!ניצה אנושית אמיצה. b ניצה היקרה את ממש אנושית,נדיבה,רגישה ובעלת יכולת נתינה מרגשת!!!!מודה לך מעומק לבי!!!!!!