בסיום חג שמחת תורה

רות נצר | 5/10/2015 | הרשמו כמנויים

שמחת תורה.

תפילה מרגשת.

מרגש לראות את הגברים במעגלי שירה מתמסרת, במיוחד כשכל כך קשה לשמוח בתפילה הפעם בגלל רצח בני הזוג הנקין וארבעת היתומים שנותרו, ורצח שני גברים נוספים באותה יממה ושוב – שבעה יתומים נותרו.

*

הרהורים על התפילה בסוף התפילה – "לשנה הבאה בירושלים הבנויה".

הרי ירושלים כבר בנויה וכבר בידנו. אבל ההבנה היא ששום דבר שבידנו אינו מובן מאליו, ומי ערב לנו שירושלים שחוברה לה יחדיו תהיה בידנו גם בשנה הבאה? ירושלים הממשית וכן ירושלים שהיא השלמות הפנימית בתוכנו (ירושלים שקרועה ופצועה בימים אלה).

כפי שעגנון כותב :"שירושלים מַחזרת את הנפש לווסתה" (פתחי דברים. בתוך פתחי דברים. שוקן. 1977. עמ' 116), כלומר ירושלים מחזירה את הנפש לוויסות הנכון שלה. העיר השלמה הממשית אמורה לעגן את הנפש בשלמותה הפנימית. זה ההדהוד של ירושלים של מעלה לירושלים של מטה.

"באחריתי ראשיתי" – כותב המשורר ת.ס אליוט, ביצירתו המונמנטלית 'ארבעה קוורטטים' העוסקת במחזוריות עונות השנה והנפש.

חג שמחת תורה הוא שמחת סיום קריאת התורה ושמחת תחילת קריאתה מחדש, ביחד עם שמחת סיום הקיץ ותחילת החורף; חג שמאשר את המשך הקיום המעגלי המחזורי של הטבע והעולם בכלל, ומעניק אפשרות, כביכול, להשפיע על תהליכיו בתפילה; חג שמשלב את המחזוריות של סוף והתחלה האחוזים זה בזה, שמשלב חג רוחני של קריאת תורה עם חג חקלאי של אסיף הפירות ושבעת המינים. שילובים שמחברים את ניגודי הנפש באיזו שמחה של שלמות קטנה (כשמצליחים להרף קט להסיח את הדעת מהרצח המדמם בימים אלה).