לצאת מהארון של מחלת הנפש
שפיות זמנית | 21/8/2015 | 5,648 צפיות | הרשמו כמנויים | שלחו טקסט לבלוג
"הרימו ראש, יש לי חלום, שיבוא יום ונהיה קהילה גדולה ושיהיה לנו מצעד גדול ושכולכם תצאו מהארון ויהיה לנו דגל וצבעו יהיה לבן כמו הדגל הלבן שבים - שליו רגוע ומחויך". (גבריאל בלחסן)
ביום חמישי האחרון, 20.8.15, יום פטירתו של המוזיקאי גבריאל בלחסן, שהתמודד עם הפרעה דו קוטבית ונפטר מדום לב לפני שנתיים, שטפו את הרשת 'דגלים לבנים'. אלה לא היו דגלי כניעה, אלא תמונות פרופיל שהוחלפו לדגלים לבנים שביקשו לסמל מודעות להתמודדות עם מחלות נפש והתנגדות ערה לסטיגמה הכרוכה בכך. הנתונים הרשמיים מדברים על רבע מליון אנשים המאובחנים עם מחלת נפש בישראל, המספרים האמיתיים, יש להניח, גבוהים בהרבה. במסגרת הפרויקט 'כולנו דגל לבן', שיזם פנחס בלחסן, אחיו של גבריאל, פרסמו אנשים רבים המתמודדים בעצמם עם מחלת נפש פוסטים בהם הם מבקשים לצאת מארון הבושה, רבים אחרים הרימו דגל לבן לאות הזדהות.
ההתמודדות עם מחלת נפש ומשברים נפשיים נשארת לא פעם חתומה בחדרי חדרים. לפעמים החדרים הם חדרי הלב של המתמודד, ותו לא. באתר 'טד' ריכזו שבע שיחות בהן שבעה דוברים המתמודדים עם מחלת נפש משתפים באומץ בסיפורם האישי, ופותחים צוהר לעולמם, בתקווה שאחרים ירגישו קצת פחות לבד. בין הדוברים, בחור צעיר המספר על חייו כנער פופולארי שסבל מדיכאון מז'ורי והצליח להסתיר זאת מחבריו; אחר מספר על האופן בו ה'אלקטרושוק' הציל את חייו; אישה שאובחנה במהלך לימודיה בקולג' כחולה בסכיזופרניה מספרת איך רק כשהתחילה להקשיב לתוך הקולות בתוך ראשה, מצאה את הדרך לבריאות נפשית; גבר אחר, ניצול ניסיון התאבדות, מספר כמה חשובה בניית קהילה שתקבל אל זרועותיה את מי שמנסים לשוב לחיים לאחר שניסו לשים להם קץ.
