פסיכולוגיה עבריתפסיכולוגיה עברית

×יצירה מאת Adam Hillman
Adam Hillman ©
זכור אותי
מכשפה - קריאה בשיר מתוך ספרה של שירה כהן 'מלכודת', 'פרדס' 2014, 92 עמ'

מכשפה - קריאה בשיר מתוך ספרה של שירה כהן 'מלכודת', 'פרדס' 2014, 92 עמ'

גיא פרל | 1/3/2015 | הרשמו כמנויים

מכשפה

קָשֶׁה לִי מִדַּי, קָשֶׁה לְהַבִּיט
בָּךְ יוֹדַעַת הַכֹּל ־
יוֹדַעַת שֶׁבַּחֹדֶשׁ הַזֶּה לַהֵרָיוֹן
חַיָּבִים לְסַפֵּר לוֹ בְּשָׂפָה מוּזָרָה
דְּבָרִים שֶׁיִּגְרְמוּ לוֹ לִבְכּוֹת כְּשֶׁיִּגְדַּל.
אֲבָל הוּא מֻכְרָח לִשְׁמֹעַ עַכְשָׁו
כִּי אַחַר־כָּךְ
לֹא תִּהְיֶה הִזְדַּמְּנוּת
וְאַתְּ תְּגַלְּפִי בַּאֲרוֹן הַמִּטְבָּח
צִיּוּרִים שֶׁל עַמִּי וְתָמִי,
אַתְּ יוֹדַעַת שֶׁאֲנִי הִיא הַמְכַשֵּׁפָה
וּמִישֶׁהוּ עוֹשֶׂה אֶת הַדֶּרֶךְ לְכָאן
כִּי הוּא רוֹצֶה לִשְׂרֹף לִי אֶת הַשֵּׂעָר
אוֹ אוּלַי לַעֲשׂוֹת אִתִּי אַהֲבָה
וַאֲנִי אַסְכִּים לַעֲשׂוֹת כָּל דָּבָר
בִּגְלַל שֶׁאֲנִי הִיא הַמְכַשֵּׁפָה
וַאֲנִי יְכוֹלָה לָקַחַת מִמֶּנּוּ
כַּדּוּרִיּוֹת דָּם עִם סֻכָּר
לְהָזִין בָּהֶן אֶת מִי
שֶׁמָּחָר
עָיֵף, מְבֻלְבָּל
נְטוּל־זִכָּרוֹן
יֵלֵךְ לְחַפֵּשׂ אֶת אַבָּא שֶׁלּוֹ
יִבְנֶה לִי בִּקְתָּה בַּיַּעַר

השיר המרתק 'מכשפה' מהווה דוגמא למאפיין מרכזי לשירים רבים בספרה הנהדר של כהן, הבוחנת שוב ושוב את היבטיה הארכיטיפיים, פעמים רבות אפלים, של החוויה האנושית. כשירים אחרים בספר הוא כתוב כדיאלוג עם דמות נשית, אותו אני קורא כדיאלוג פנימי. קראתי בעבר שירים על הריון ולידה, אך לא זכור לי שיר דומה לזה, שצורתו כצורת אישה בהריון – התקווה והציפיה הכרוכות בהריון (גם כארכיטיפ) נעדרות ממנו לחלוטין. אבקש להציע כמה עיונים בשיר, ובין השאר להתייחס אל התהליך המתואר בו כתהליך נפשי, בו מתפתח בנפש יסוד גברי.
התינוק המצוי ברחמה של הדוברת לא נוצר בתהליך של הפריה. גבר מוזכר בשיר כנחוץ לשם הזנת התינוק בשלבים מאוחרים יותר ולא לשם יצירתו. התחושה המתקבלת היא כי התינוק הנו חלק בלתי נפרד מן הדוברת ועתה הוא עולה מתוכה. ישו, תינוק נוסף שנולד ללא מפגש מוקדם עם גבר, מופיע בכמה שירים נוספים בספר, אלא שכאן אין המדובר בתינוק גואל, שתפקידו יהיה לשאת את החטא, כי אם תינוק שישא את העצב. מרתק להבין שהאם אינה חשה כי על התינוק לשאת את עצבונה. ההפך הוא הנכון, היא חשה כי חלק מחובתה האימהית כלפיו הנה לטעת בו את גרעין העצב, יסוד הבכי. דומה כי כך היא חונכת אותו אל האנושי.
בהמשך השיר מופיעה המכשפה, וזו מכשפה זהה באיכותה הסימבולית למיטב המכשפות מן הספרות המיתולוגית והעממית (זו של עמי ותמי אף מוזכרת במפורש) – מכשפה המייצגת כוח נשי בולעני ומאיים על התודעה הגברי, והמצוי במאבק מתמיד עמו. מוטיב המאבק המתמיד בין הנשי לגברי מופיע בשירים נוספים בספר, ולא ארחיב לגביו כאן. בשיר 'מכשפה' ניכרת אמביוולנטיות ביחס לגברי. ניתן לעשות עמו אהבה, אך יש בו פוטנציאל תוקפני והרסני כנגד הנשיות המיוצגת על ידי השיער. בראיה סימבולית, השיער הנשי אותו עלול אותו גבר להתקיף, מהווה מוטיב מקביל למוטיב המכשפה, כמייצג פן בולעני ולוכד של הנשיות. הדברים ניכרים, לדוגמא, בציוריו של אדוארד מונק. בין אם יתפתח לאהבה, ובין אם למאבק, יחסה של הדוברת אל הגברי הנו נצלני והיא נותרת צמודה להיבט ה'מכשפי/בולעני' של הנשיות הארכיטיפית.
אולם, אחת הסיבות בגללה השיר 'מכשפה' הנו מרתק כל כך, היא שאותה מכשפה בולענית עוסקת גם בהזנה היסוד הגברי העולה מתוכה – הן בעצב והן בסוכר – ולפיכך מחוברת גם לאחד מהיבטיו החיוביים של ארכיטיפ הנשיות. זאת ועוד, מסתמנת הפרדה מורכבת בין גבריות (בייחוד בוגרת) המהווה סכנה ואותה יש לנצל, לבין יסוד גברי פנימי אותו יש להזין.
סופו של השיר מהווה התפתחות נוספת בשיר (המרתק, כבר אמרתי?). כפי שלצד היסוד הבולעני פועל יסוד של הזנה, גם בסופו של השיר לא שומרת האם את התינוק בבטנה, כמנהגן של מכשפות בולעות, כי אם מניחה לו לצאת אל העולם. כך, מעודד היסוד הגברי המתפתח ליצור זיקה עם הגבריות הבוגרת. לבסוף, אל הבקתה שייבנה הילד עבור אמו, ניתן להתייחס כאל ביטוי למשאלה להשלמת התהליך וליצירת אינטגרציה מזינה עם היסוד הגברי.

עוד בבלוג של גיא פרל

תגובות

הוספת תגובה לפוסט

חברים רשומים יכולים להוסיף תגובות והערות.
לחצו כאן לרישום משתמש חדש או על 'כניסת חברים' אם הינכם רשומים כחברים.

גיא פרלגיא פרל23/11/2015

תודה רבה לך ארלט! [ל"ת].

ארלט מינצרארלט מינצר14/11/2015

שיר מעניין ומורכב, וגם הקריאה בשיר מעמיקה ומעניינת. תודה רבה. [ל"ת].