תאורית אישיות | הדס (שולה) מושל

חברי הקהילה | 7/12/2014 | הרשמו כמנויים | שלחו טקסט לבלוג

יש לי עצמי כוזב.

הוא לפעמים אותי מאכזב,

העצמי.

לא ברור אם זה הכוזב או ההוא האמיתי.

אמא שלי הייתה טובה דיה.

לפעמים יותר מדי.

ועדיין יש לי בעיה בקשרים.

לעיתים נדמה לי שבמהלך השנים,

רכשתי חוסר אונים -

לא בא לי לעשות שום דבר.

אולי זה בכלל יאוש דפרסיבי.

או יאוש קיומי.

כי ברור שאני סובלת מבחירה חופשית.

הלוואי והייתי שימפנזה בניסוי של קוהלר.

המשימה היחידה שלי בחיים הייתה

להוריד בננה מהתקרה.

ולהיכנס לספרי ההיסטוריה.

הרבה יותר קל מלחיות.

אולי רק להשתגע ביחד עם לאינג,

לשחק בתרנגולות עם בן של רב.

או לחלום עם יונג,

על תרבויות רחוקות.

מעניין מה פרויד היה אומר על כל זה?

יש לי כמה אסוציאציות חופשיות בנוגע.

לו רק הייתי אני - האני.

במרכז. שולטת על הסוסים המשתוללים.

בלי לרוץ לסיפוקים או להיות הפטיש המכה על חטא.

מישהו יכול לתת לי לייק?

אני צריכה חיזוק חיובי.

אפשר גם לפרגן באהבה בלתי מותנית.

בתודה,

הלקוח המתאווה להתממש.