ילד סערה | מאירה בן זקן
חברי הקהילה | 8/11/2014 | הרשמו כמנויים | שלחו טקסט לבלוג
בדיוק בשעה הנקובהחודר אל מרחב הנשימה
ילד סערה.
רוצה לחבק, לערסל המילים
כמו פורצות מגופו בשתיקה.
הן יושבות בספה,
בטורניר אינסופי של ריקוד משחקי
הוא חייב לנצח אותי.
ובתום השעה
הנה בא החיבוק,
גמלוני
מתחנן לא ללכת
ויוצא, כמו חייל ממושמע
ואותי מותיר קצת פצועה.