פסיכולוגיה עבריתפסיכולוגיה עברית

×Avatar
זכור אותי
על איסלם ופסיכואנליזה - ראיון עם ז'וליה קריסטבה

על איסלם ופסיכואנליזה - ראיון עם ז'וליה קריסטבה

שפיות זמנית | 19/8/2014 | הרשמו כמנויים | שלחו טקסט לבלוג

בראשית 2006 זכתה רשימת החמאס לרוב בבחירות למועצה המחוקקת, פרלמנט הרשות הפלסטינית. יום לאחר אותן בחירות, נפגש ד"ר יצחק בנימיני לשיחה עם הפסיכואנליטיקאית הצרפתיה ז'וליה קריסטבה, שהגיעה לביקור בישראל. קריסטבה, שעוסקת בדת בהקשרים פסיכואנליטיים במרבית יצירותיה ובמיוחד ב'בראשית היתה האהבה', שוחחה עם בנימיני על מאפייניו של האיסלם, ונסיתה לנתח בכלים פסיכואנליטיים את ההבדל בין האיסלם לשאר הדתות. בין היתר, ענתה קריסטבה לשאלותיו של בנימיני בנוגע למניעיו הנפשיים של המחבל המתאבד ועל האפשרות ל'אהבה' בין צדדים אויבים. 

 נראה שראיון זה מעניק נקודת מבט עמוקה ומעניינת על סוגיות שנראות רלוונטיות מאד גם בימים טרופים אלה – ימים בהם מתקיימת לחימה עם החמאס בדרום. ואולי יותר מכך - ימים בהם בארצות רחוקות נרצחים מאות אנשים על ידי חברי ארגון האיסלם הקיצוני - 'המדינה האיסלמית', המוכר בשם דעאש, שחבריו חותרים בדרכי טרור רצחניות להקמת מדינה איסלמית נרחבת שתתנהל על פי חוקי ההלכה האיסלמית – השריעה.

 

"ההגליה הזו של האלוהי מחוץ לפונקציה האבהית, ומתן הלגיטימציה לזו האחרונה על ידי ההתענגות–עד–מוות בין אב לבן, מביאים לפרדוקס: הההתגשמות של האבהות גובלת בשלילתה. לפיכך, קהילת המאמינים מסתכנת בכינון עצמה בתור אמנת אחווה משפטית הכפופה לכל–יכולת מופשטת הפוגמת בקיום האנושי המובן בתור "הוויה אחרת". בחיים הממשיים של החברות המוסלמיות, הסיכון הזה מפוצה על ידי אמצעים דתיים וחברתיים למכביר, כמו גם על ידי עולם מקורב–נשי הנפרד מן העולם הזכרי וכלוא ו/או מצועף ברעלה, אך עם זאת שולט בתרבות הביתית ונוח לשכך - על ידי שעבוד ארוטי פחות או יותר אדיב - את התשוקות הזכריות של האחים הללו הטעונים חומר נפץ בעצם צייתנותם. ההרמוניה הזו שהתגבשה ונשמרה בחברות המסורתיות, המועמדת בסכנה על ידי הגלובליזציה, מאיימת כיום לפנות את מקומה לשנאה בלבד, שכנגדה דומה שאין האסלאם מסוגל להציב מחסומים פנימיים לשיטתו שלו, ולפיכך אמינים.

בתנאים הללו, השקיעה הקנאית של האסלאם מעלה שאלה כללית יותר בנוגע ל–homo religiosis, הקשורה לעצם המבנה שלו: הוא אינו יכול לחרוג משנאהבה אלא כשהוא עושה צעד אחד הצדה: כשהוא הופך את עצמו למושא חשיבה. כשהוא מפתח את התיאו–לוגיה שלו, או ביתר דיוק, פירושים אינסופיים לצורך שלו להאמין, גרסאות רבות של צרכיו באמונה". 

עוד בבלוג של שפיות זמנית

תגובות

הוספת תגובה לפוסט

חברים רשומים יכולים להוסיף תגובות והערות.
לחצו כאן לרישום משתמש חדש או על 'כניסת חברים' אם הינכם רשומים כחברים.

צביאל רופאצביאל רופא19/8/2014

הסיבה ההתפתחותית להשתוללות האסלאם. במחצית הראשונה של האלף השני, כאלף ושלוש מאות שנים אחרי היווסדה, כלומר ממסעי הצלב ועד האינקוויזיציה, הנצרות עברה תקופה מיליטנטית. בתקופה זו היו לנוצרים שתי מטרות על:

1. לכבוש את ארץ הקודש מידי הכופרים
2. לנצר בכוח את כל העולם


האסלאם עובר גל עכור שכזה במאה השנים האחרונות אף הוא כאלף ושלוש מאות שנים אחרי כינונו על ידי מוחמד נביאם (622 לספירה). והפלא ופלא, המטרות זהות:

1. כיבוש ארץ הקודש מידי הכופרים
2. הפצת האסלאם בכל העולם

האם מדובר בשלב התפתחותי הכרחי שאותו עוברת כל דת מונותיאיסטית?

לא בהכרח! הנה היהדות מתנהגת למופת, יחסית: אנחנו לא מנסים להשליט את דתנו על אף אחד, אלא רק הורסים בשיטתיות את עצמנו ...

http://www.tapuz.co.il/blog/net/viewentry.aspx?r=1&EntryId=1376291


אילה אילוזאילה אילוז19/8/2014

כמו פרודיה על כתיבה אינטלקטואלית. לא יודעת אם זה המקור או התרגום, אבל ספק אם זה מוסיף להבנה ו/או גורם להתענגות, למרות האפשרות לשעבוד ארוטי פחות או יותר אדיב. עשה אותי homo nervosis :)