פסיכולוגיה עבריתפסיכולוגיה עברית

×Avatar
זכור אותי
קפיצה למים

קפיצה למים

נורית ענבר-וייס | 17/3/2014 | הרשמו כמנויים

איך להתחיל? קצת בדומה לחוויה מוכרת של מטופלים בתחילתה של פגישה טיפולית, יש חלק בתוכי שמרגיש שאם רק אתפוס בקצה החוט הנכון מבין כל הקצוות המבצבצים, אם רק אוחַז ואמשוך בו, תותר מאליה הפקעת כולה.

אנסה לומר משהו על המשמעות האישית של פתיחת הבלוג, ועל הקשר בין הצעד הזה לבין נושא שאני עסוקה בו בחודשים האחרונים בחיים ובעבודה הטיפולית. אם לסמן את הנושא בכותרת כללית, מדובר בנכונות להסתכנות רגשית וביחסים בינה לבין תנועה, צמיחה נפשית וחיוּת.

התשוקה לכתיבה מלווה אותי מאז ילדותי. כתיבה (החל ממכתבים אישיים וכלה בעבודות אקדמיות) היא פעולה הספוגה אצלי בתחושות של משמעות ומלאות קיומית. זוהי דרך להתמקם במרחק הנכון מחוויות ואירועים ולהרהר עליהם, לחשוב לעומק על עניינים המעסיקים אותי, להיות יצירתית ולשחק. כמעט תמיד יש משמעות רבה להקשר הבינאישי שבתוכו הכתיבה מתרחשת, הן מפני שקיומו של קורא אמתי או מדומיין הוא מה שמאפשר את הכתיבה מלכתחילה, והן כי הכתיבה עצמה יוצרת קשר, וברגעי החסד שלה היא מאפשרת חוויות מיוחדות של מגע וקִרבה.

כשהתחלתי להתנסות בכתיבה ברשת נוכחתי שחוויית הפרסום היא עניין נפרד להתבונן עליו. להניח משהו בעולם לשימושם של אחרים ולאפשר לו להתגלגל, להדהד ולחזור מכיוונים לא צפויים, זו חוויה מאד חיה, שמולידה רגעים של סיפוק והתרגשות, בפרט כשהלחם שנשלח על פני המים טבוע בחותם כל כך אישי. ועם זאת, הפרסום הוא גם כניסה לאזור של פגיעוּת ויש בו ממד של הסתכנות. עבורי זה ממש לא עניין תיאורטי: כשאני מפנה פנימה את תשומת הלב, אני מרגישה את המתח בגוף.

בעצם, השילוב של סיכוי וסיכון קיים כמעט בכל התנסות חדשה שיש בה התמסרות ופתיחות להשפעתם של החיים. למשל, כשאני מעזה להיות ביחסים (עם מישהו או משהו) על דבשם ועוקצם, להיות מושקעת ומעורבת רגשית, "עם כל הלב", לצאת מאזורי הנוחות שלי, להיות מתחילה, להיות יצירתית, להיות כנה וגלויה, להשתוקק ולקוות... רשימת הסכנות ארוכה לא פחות: לטעות, להיכשל, להידחות, להיפגע, להיות ללעג, להתאכזב, להסתבך, לגלות אמת מכאיבה, לפגוש בגבולות, בפגימוּת ובסופיות של המציאות (למשל, לפגוש בגבולות הכישרון שלי, כאשר אני מעזה לנסות לממש אותו, או בגבולות האמינות של הזולת, כאשר אני מעזה לסמוך עליו). הכניסה לאזורי הפגיעות דורשת מידה של אופטימיות, יכולת לשאת ולהכיל עוצמות רגשיות, והיחלצות מאחיזתן של עמדות פנימיות משתקות (למשל, בושה עמוקה או איסור פנימי לטעות). לכן הקשר בין חיוּת לבין הנכונות להיות פגיע הוא דו כיווני: האחת מאפשרת ומקדמת את האחרת.

חנוך לוין כתב את הבלדה הפסימית על אדון כמעט וגברת כבר, שחוסר יכולת להסתכן דן אותם לחיים של בדידות והחמצה (1). (במקרה זה, ממילות השיר ברור למדי שאדון כמעט לא פחד מדחייה כמו מן האפשרות ההפוכה, שגברת כבר תיעתר לו. אינטימיות היא אזור מובהק של פגיעוּת). גם הכניסה לכל שעה טיפולית היא כניסה לאזור של פגיעות, עבור המטופל והמטפלת כאחד. המתח בין חיוּת הכרוכה בפגיעוּת לבין ביטחון הכרוך לעתים בתחושות של צמצום, החמצה וקיפאון, הוא מתח שעלינו לנהל ולווסת לאורך החיים. מזווית זו, נדמה לי לעתים שחיי הם חיפוש מתמיד ודינמי אחר איזון נכון בין חיוּת וביטחון בזירות החיים השונות. אסיים בביון, המצוטט אצל אוגדן כמי שמצהיר שוב ושוב שהמטפל חייב "שיהיה לו מקום לחיות כבן אנוש העושה טעויות", שכן רק מתוך הלך רוח כזה אפשר ללמוד מן החוויה ולהתפתח (2). אני קוראת את הדברים ומשהו בתוכי מתרווח.



(1) חנוך לוין, "בלדה על אדון כמעט וגברת כבר". http://www.hanochl.../p271
(2) בפרק העוסק בקריאת הסמינרים הקליניים של ביון, בספרו של אוגדן "לגלות מחדש את הפסיכואנליזה".

עוד בבלוג של נורית ענבר-וייס

העניין שלי בתהליכי צמיחה נפשית והתמודדות עם טראומה ואבדן מוביל אותי בזמן האחרון לחיפוש אחר טקסטים...

תגובות

הוספת תגובה לפוסט

חברים רשומים יכולים להוסיף תגובות והערות.
לחצו כאן לרישום משתמש חדש או על 'כניסת חברים' אם הינכם רשומים כחברים.

טלי סחרטלי סחר27/6/2015

ואני דווקא מאמינה גם בקפיצות הקטנות... יותר התכוונתי לבטחון הבלתי נראה שנותן המרחב [ל"ת].

טלי סחרטלי סחר27/6/2015

כמה יפה. כל כך נכון ויפה. נזכרתי בסיפור על האב שרצה ללמד את בנו לעוף וביקש ממנו לקפוץ מצוק אך הבן בחר לנסון קפיצה ממדרגות ונחבל... http://www.tapuz.co.il/blog/net/ViewEntry.aspx?entryId=2550710&skip=1,
ובסופו: אמר האב:

"בני", אמר האב. "כדי לעוף צריך מרחב בשביל לפרוש את הכנפיים.
זה כמו לצנוח במצנח:
לפני שקופצים צריך להגיע לגובה מסוים. "כדי לעוף חייבים להסתכן.",
"אם אינך רוצה, עדיף שתוותר
ותמשיך ללכת ברגל כל ימי חייך"

רחל בר-יוסף-דדוןרחל בר-יוסף-דדון29/3/2014

נפלא. כתבת יפה מאוד ורגיש מאוד. כל הכבוד.

נורית ענבר-וייסנורית ענבר-וייס29/3/2014

תודה למגיבים ו-. לא דמיינתי שאזכה לקבלת פנים כה נעימה, מרגיעה ומחממת לב, כאן ובערוצי הקשר האחרים.
זה בהחלט מעודד להמשיך בכתיבה.
שמחתי במיוחד בתגובות שסיפרו על מפגש נוגע ומפרה עם הטקסט.
תודה לכולכם. רשימת המשך לרשימה זו כבר נמצאת בשלבי כתיבה מתקדמים. בינתיים אני עומדת להעלות רשימה בנושא אחר, שנכתבה לפני זמן קצר. מקווה שתמצאו בה עניין.

סילביה איילוןסילביה איילון27/3/2014

,תודה רבה. תודה רבה .....................................

אביגיל שרים-קלייןאביגיל שרים-קליין25/3/2014

בין הכמעט והכבר. ולחשוב שמה ש(כבר) נקרא, כמעט שלא נכתב...
נורית יקרה, במתח הזה שבין הכמעט והכבר, שבין הווה לעבר, שבין החשש להסתכן, לבין (מה שאת מכנה) "התשוקה לדבר", כמה טוב שה"כבר" גבר...
והוא כבר לגמרי לגמרי איתנו...בהיר ומזמין ומחובר.
עוד ידובר!

אביגיל

עדי כהן-רוקחעדי כהן-רוקח21/3/2014

בהצלחה ובהנאה!!. היי נורית. משכת בחוט אחד, והפקעת כמו מותרת, רק כדי שההתרה תוביל לחוטים חדשים- בתנועה מתמדת מהאחדות לריבוא הדברים. הדברים שכתבת עוררו בי חיבה וסקרנות. שיהיה בהצלחה ובהנאה בהבאת הכתיבה מהפנים החוצה. עדי

שרית ריב-פלטישרית ריב-פלטי21/3/2014

חיזוק חיובי!. נורית - נהניתי לקרוא את דברייך. נפגשנו לפני כשבועיים בסדנה בהנחייתן של דנה אמיר ושרון ביימן במסגרת כנס "מעגלים", וגם שם היית חשופה, מלאת להט ומאוד מרגשת. אמרת בסדנה משהו עדין אודות עצמך, משהו שמתכתב גם עם הביוגרפיה המקצועית שלי ושמלווה אותי מאז - דיברת על הצגת עצמית ברווח בין שקיפות לאפולוגטיקה. זוכרת? התרשמת ונכבשתי. בהצלחה, שרית

רחל שליטרחל שליט21/3/2014

יפה נאמר. תודה על הכנות, בברכת התרווחות והנאה

טלי קרינסקיטלי קרינסקי21/3/2014

קפיצה מבטיחה. נורית,
בלוג מעניין, נוגע ומעורר מחשבה. את מצליחה להעביר את הדברים באורח כל כך כנה, ישיר ובו בזמן גם כתוב מופלא. פתיח מבטיח לבאות...

עדי כספיעדי כספי19/3/2014

שחייה במים.... נורית יקרה,
באופן לא מפתיעה אחרי שאת קופצת את שוחה... נהניתי לקרוא ונהנית מהשיח על כל הנושאים האלו, כשמדברים על פגיעות האסוציאציה שלי לציטטה היא השיר היי שקטה של רחל שפירא, ״ כמה אפשר לשטוח את הפגיעות מבלי לחשוש מהשפלה, כאילו הפגיעות הזו היא סוג של כח...״
שמחה על התנועה הזו שבין חיות לבטחון ( או בין בסיס בטוח לחוף מבטחים אם לשאול מושגים מהתיאוריה שקרובה אלי כעת...)
בהצלחה!
עדי

רועי סמנהרועי סמנה18/3/2014

ברכות על הבלוג החדש. נורית, ברכות על הבלוג. מאוד התחברתי לרוח שהבאת אליו ואני סקרן מאוד להמשך.

רועי

אילה אילוזאילה אילוז18/3/2014

איזה יופי. אוהבת את רוח הדברים, את השאלה המרכזית של איך לחיות, את הגלגול האישי של המילים בתוכך ואת האופן בו הן מתגלגלות החוצה. טוב שלקחת סיכון, ועוררת רגשות ומחשבות.