"לֹא לִשְׁמֹעַ הִזְדַּקְּקוּת" - קריאה בשיר על אם שמשתינה באמבטיה

גיא פרל | 24/2/2014 | הרשמו כמנויים

ברשימה זו (המבוססת על דברים שאמרתי בהשקת הספר) אציע שתי קריאות בשיר 'שתן' המופיע בספרה של ריקי כהן 'ערימה מלוכלכת בכל חדר' ('ספרא' 2013). בשיר המבריק מתוארת אישה משתינה באמבטיה רגע אחרי שבן זוגה הוציא ממנה את התינוק עמו רחצה. לאורך השיר נכנסת כהן לנימי הנימים של ההתפרקות הפיזית והנפשית הכרוכה בהפוגה הפתאומית מן הנטל הטוטאלי של האמהות. לתיאור מצוקתן של אמהות, החורג מן התיאורים המקובלים של נשים שהאמהות ממלאת אותן בחדווה ואושר, מקום מרכזי בספר, והשיר 'שתן' מהווה דוגמא לדבר. קריאתי בשיר תישען על שתי פרספקטיבות – הפמיניסטית והדינאמית, ולדעתי, במקרה זה, אין כל סתירה בין הגישות, והן משלימות זו את זו. והנה השיר:

שֶׁתֶן

הַמַּיִם נוֹתָרִים חֲמִימִים בָּאַמְבַּטְיָה אַחֲרֵי שֶׁהַתִּינוֹק נִשְׁלָף עַל יְדֵי אָבִיו, נֶחְלָץ מֵהָאִינְטִימִיּוּת הַמֵּימִית, וּמוֹתִיר לְאִמָּא בִּלְעָדִיּוּת כִּמְעַט מֻחְלֶטֶת עַל כָּל אֵיבָר בְּגוּפָהּ.

הִיא מְנַתֶּקֶת אֶת כִּסֵּא הַתִּינוֹק מֵהַקַּרְקָעִית, מַחְלִיקָה פְנִימָה עַד צַוָּאר וּמַשְׁתִּינָה בָּאַמְבַּטְיָה בַּפַּעַם הָרִאשׁוֹנָה בְּחַיֶּיהָ, בְּזֶרֶם חַד וְתוֹקְפָנִי, שֶׁנּוֹרֶה הַחוּצָה בְּלִי שְׁלִיטָה בַּתְּחִלָּה הִיא נִתְקֶפֶת הֶלֶם מִן הַמַּעֲשֶׂה הַמַּתְרִיס וְהַתּוֹקְפָנִי שֶׁל הַגּוּף, אֲבָל אָז הִיא נִכְנַעַת, צָפָה בְּמֵי הַשֶּׁתֶן רְפוּיָה וְנִפְסֶדֶת, מִתְעַלֶּמֶת מֵהָרֵיחַ וּמְנַסָּה לֹא לַחֲשֹׁב עַל מַה שֶּׁיָּבוֹא אַחַר כָּךְ, לֹא לִשְׁמֹעַ הִזְדַּקְּקוּת.

זֶהוּ רֶגַע עִלָּאִי שֶׁל אֹשֶׁר, בָּאַמְבַּטְיָה, עִם הַשֶּׁתֶן. הִיא מַצְלִיחָה לְנַתֵּק אֶת הָאָזְנַיִם מִן הַגּוּף, לֹא לִשְׁמֹעַ אֶת הַמִּתְרַחֵשׁ מִחוּץ לַחֶדֶר, לֹא לִהְיוֹת שַׁיֶּכֶת לְמִישֶׁהוּ שֶׁרוֹצֶה.

כָּךְ נִרְאֶה הַחֹפֶשׁ. בַּחוּץ מַמְשִׁיךְ הָעוֹלָם אֶת פַּס הַיִּצּוּר הַתּוֹבְעָנִי שֶׁל צְרָכִים וַהֲזָנָתָם. הָרִצְפָּה הַמְגֹאֶלֶת דּוֹרֶשֶׁת בִּדְחִיפוּת סְמַרְטוּט, הַחֲפָצִים הַחַדִּים מְבַקְּשִׁים לְהִסְתַּלֵּק לְמָקוֹם גָּבוֹהַּ, הַיְרָקוֹת בַּמְּגֵרָה מְבַקְּשִׁים לְהִתְחַלֵּף בִּטְרִיִּים מֵהֶם, הַסִּיר עוֹמֵד עַל כָּךְ שֶׁיְּמַלְּאוּ אוֹתוֹ בְּתַבְשִׁיל מֵזִין, מְכוֹנַת הַכְּבִיסָה מִתְחַנֶּנֶת לְעוֹד סִיבוּב. אִם תִּשְׁלֹף אֶת הַפְּקָק, יִשְׁמְעוּ זֹאת כְּאוֹת וְיִסְתַּעֲרוּ עַל מִפְתַּן הַדֶּלֶת. הִיא נָחָה בְּתוֹךְ הַמַּיִם הַמֻּשְׁתָּנִים שֶׁהוֹלְכִים וּמִתְקָרְרִים סְבִיבָהּ וּלְרֶגַע אֶחָד אָרֹךְ מְבַקֶּשֶׁת לְהַקְפִּיא אֶת עַצְמָהּ בְּתוֹכָם. הָרֶגַע נִגְמַר. הִיא מַקִּיזָה אֶת הָרֶפֶשׁ לַבִּיּוּב, וְרוֹחֶצֶת בִּיסוֹדִיּוּת אֶת גּוּפָהּ בִּסְפוֹג. חָמֵשׁ-שֵׁשׁ דַּקּוֹת וְהַחוּצָה, מְנֻגֶּבֶת, לוֹבֶשֶׁת טְרֶנִינְג, מְעִיפָה מַבָּט אַחֲרוֹן בְּטִפּוֹת הַחֹפֶשׁ עַל הָעוֹר. עַכְשָׁו הִיא קְצָת פָּחוֹת נִכְלֶמֶת מֵהָרוֹדָנוּת הַסְּמוּיָה שֶׁל גּוּפָהּ, וְהוֹלֶכֶת לְמַלֵּא אֶת תַּפְקִידָהּ בַּהַשְׁכָּבָה הַלֵּילִית.

קלינאי/ת תקשורת
אינדקס קלינאי תקשורת. קלינאית תקשורת מטפלת בלקויות בדיבור, בהגייה, בגמגום, בהבנה ובהבעה של שפה מדוברת

בשיח הפמניסטי קיימת ביקורת כנגד ההבניה החברתית של האמהות כתפקיד טוטאלי, תובעני ושולל כל זהות אחרת. כתוצאה מכך, יש והאמהות לוכדת את האישה בתוכה בעצמה רבה, יונקת את כל משאביה, מבטלת את זהותה הקודמת, עד כי כאשר היא יוצאת להפוגה מתפקודה כאם – מבחירה או בלית ברירה – היא מגלה כי לא נותרה לה כוחות כלל, ואין לה כל זהות אחרת להישען עליה. מתרחשת קריסה.

חווית ההתפרקות המתוארת מוכרת בוודאי לכל אם, אך ייתכן כי היא חריפה יותר ככל שהאם מנסה להתאים עצמה יותר להבניה החברתית הדורשת ממנה טוטאליות. עדות לכך מצאנו במחקר איכותני בו בקשנו לשרטט את חווית האמהות של נשים מוכות (1). בתיאורי הנשים הופיעו תיאורי התפרקות כה רבים, עד כי תבענו עבורם את המושג 'התפרקות מעגלית'. אותן נשים תפקדו היטב כאימהות טוטאליות, תוך וויתור מוחלט על סיפוק צרכיהן, גם נוכח תנאים בלתי נסבלים והתקפות של בני זוגן על נפשן וגופן. אחת לכמה זמן, על פי דיווחי הנשים, הן היו קורסות – חשות כי הכרתן אובדת, ישנות חצי יממה, חוות 'התמוטטות עצבים', אך בסיום ההתפרקות אוספות את עצמן וחוזרות לתפקד כאמהות טוטאליות.

אולם, בשירה של כהן בולטים מרכיבים אותם לא פגשנו אצל הנשים המוכות – התרסה והתענגות עליה. דומה כי לאחר היסוס ההשתנה הופכת למעשה של מחאה והתנגדות לתרבות והבניותיה המגבילות, ומתאפשרת התענגות על מעשה ההתרסה.

הגישה הדינאמית עשויה להוסיף נדבך להסבר הפמיניסטי, אם ננסה להבין באמצעותה את משמעות מעשה ההשתנה והמשך הציפה במים מהולים בשתן. לתחושתי, מבטא הדבר את כמיהת הדוברת בשיר לשוב למצב עוברי, מצב בו צפה במים חמימים מהולים בשתן של עצמה. לנסיגה זו ייתכנו שני הסברים.

ייתכן כי המשאלה היא לחזור אל חיק האם המגינה ומספקת, אל מצב בו לא נדרשה הדוברת לספק צרכיו של איש כפי שהיא נדרשת כיום, וכל צרכיה סופקו על ידי האם. אך ייתכן גם הסבר נוסף, לפיו המשאלה היא לחזור אל מצב בו ממוזג העובר באם ודרכה באם הגדולה וביקום כולו, מצב אותו כינה נוימן Participation Mystique (2). זהו מצב בו אין כל הפרדה, אין תינוק, אין אם, אין כל תודעה עצמית, ולפיכך אין קונפליקט. בספרה של כהן מתקיים קונפליקט סביב האמהות – קונפליקט עם אמא שלה, וקונפליקט עם עצמה כאם. מסיבה זו, ייתכן כי הנסיגה למצב הראשוני בו אין אם ולכן גם אין 'אמהות', מאפשרת הפוגה עמוקה.

'שתן' הוא שיר מבריק ואמיץ, אשר כמו שירים נוספים בספר, מאפשר התבוננות מעמיקה בצדדיה הבלתי מדוברים של החוויה האימהית.

עינת פלד וגיא פרל. (2006). אמהות בצל אלימות: מדריך להתערבות קבוצתית. ירושלים: אשלים.

Neumann, E. (1963). The great mother: An analysis of the Archetype. Princeton: Princeton University Press, Bollingen Series.