פסיכולוגיה עבריתפסיכולוגיה עברית

×Avatar
זכור אותי
גבריות במעבר

גבריות במעבר

daniel becker | 24/10/2013 | הרשמו כמנויים

בחרתי להתחיל את הפוסט הראשון במה שנראה לי מרכזי בנושא הגבריות כיום והוא היות הגבריות בימינו במעבר בין תפיסות שונות ואף מנוגדות. מצד אחד הגבריות כישות ביולוגית ברורה ומגובשת, מצד שני התפיסה שה"גבר מת", בין אם זה בגלל ההגמוניה שנשמטת ממנו ובין אם זה בגלל התפיסה שאין טבע גברי, אלא זו הבניה חברתית תרבותית המשתנה ללא הרף.
את השינוי בתפיסת הגבריות אנסה להציג דרך ניתוח של שלושה סרטים: "לפני הזריחה" - 1995, לפני השקיעה - "2004, "לפני חצות" - 2012 . זוהי טרילוגיה של הבמאי ריצ'רד לינקלייטר בכיכובם של אית'ן הוק (להלן ה"גבר), וז'ולי דלפי (להלן ה"אישה") שגם השתתפו בכתיבת התסריט. הסיפור עוקב אחרי 18 שנה בחיי אותו זוג בשלוש נקודות זמן, עת נפגשים לראשונה ברכבת לוינה ליממה ונפרדים בזריחה, חוזרים להיפגש בפריז כעבור תשע שנים למספר שעות עד השקיעה וכעבור שמונה שנים נוספות כנשואים זה לזו מבלים חופשה משפחתית ביוון ורבים ביניהם עד חצות. הסרטים מאופיינים בדיאלוגים ארוכים בין בני הזוג מהם ניתן להסיק על הלכי רוחם.
נראה שהמימד העיקרי אליו התייחס הבמאי בתסריטים הוא המימד של הזוגיות בהתהוותה, לרבות המטענים והצפיות שאיתם באים לזוגיות והמתחולל בחתכי זמן שונים. אך קיים גם המימד של המגדר שבולט במיוחד בהסתכלות ל"אורך" בציר של התפתחותו של הגבר החל מהסרט הראשון בו הוא בן 23 ועד השלישי בו הוא בן 41. במקביל להתפתחות של כוכב הסרט, ניתן לבחון את ההתפתחות של תפיסת הגבריות בתרבות מערבית והשינויים שחלו בה בין 1995 לבין 2013 הן בשינוי שחל בגבר עצמו והן בשינוי של תפיסת הסביבה את הגבר לאורך שלושת הסרטים. (אני מודע לשינויים הנגזרים מהגיל ותקופות החיים השונות, אך על כך בפוסט אחר).
הגבר של המאה ה20 :
בשני הסרטים הראשונים ("לפני הזריחה" - 1995, "לפני השקיעה" - 2004) מצטיירת גבריות הגמונית במובן שהיא "נכונה", לא מאותגרת וברורה, במשמעות שהיא מהווה מעין נגטיב לנשיות. שני הזרים, גבר ואישה שעתה נפגשו נותנים זה לזה זכות לשאול שאלה אינטימית אחת, הגבר שואל על הזיכרון של ריגוש מיני הראשון של האישה, כנגד השאלה הראשונה של האישה שמתחקה אחרי ההתאהבות הראשונה של הגבר. בהמשך הם משתפים זה את זה בתכניות לעתיד והוא, בניגוד לאישה שמדברת על משפחה, מדבר על הקריירה שחשובה לו מיחסים בין אישיים ומשפחה. לכן כאשר הגבר משתף את האישה בחששותיו מהעתיד הוא רואה את עצמו מרגיש חרטה ופספוס רק במידה ולא יעשה קריירה או יגשים/ יממש עצמו, לעומת זאת הוא לא רואה את עצמו מתחרט על כי לא הקים משפחה והיה לאיש משפחה טוב.
אכן דפוסי הגבר ברורים: מין חשוב מאהבה, הוא תחרותי בענייני מין ולכן גם פגיע בנקודה זו בה ניתן לעשות לו מניפולציות בקלות, אינו מורכב במיוחד, הקריירה מועדפת על משפחה כי הוא רציונלי ופרקטי ופחות נוטה להיסחף אחרי רומנטיקה. ההתייחסות של הסביבה לדפוסים אלו ברורה והיא ש"סולחים" לגבר בשל כל אלה, "מקבלים אותו" ואף מעריכים ואוהבים אותו כפי שהוא מצטייר.
הגבר של המאה ה21 - המעבר
"לפני חצות" – 2013 . כעת הזוג של שני הסרטים הראשונים נשוי ולהם זוג תאומות, הם חיים בפריז בעוד הבן של הגבר מנישואיו הראשוניים, ששוהה איתם בחופשה, נותר עם אמו ומתגורר בארה"ב.
בדו שיח הפותח בסרט, היא מדברת על הקריירה שלה והכישלון של יוזמתה האחרונה במיזם להגנת הסביבה, הוא מדבר על הגעגועים שלו לבן; היא מדברת על התלבטויותיה לגבי ההצעה ליטול על עצמה משרה ממשלתית, הוא מדבר על תחושת האשמה והרצון לראות את הבן גדל לידו; היא מספרת על אביה שהיה גבר חסר רגישות שהיה הורג מדי שנה את רוב הוולדות של החתול המשפחתי, הוא ממשיך לדבר על געגועיו ותחושת האשמה כלפי הילד. לבסוף "נעתרת" האישה להתייחס אל הילד ואומרת כל עניינו של הגבר הצעיר הוא ה"חצ'קונים" המכערים אותו וכמובן בנות ובמיוחד בת גילו ששהתה איתם בחופשה. הגבר מתעקש על כך שזה היה הקיץ הכי טוב שהיה לנער בשל הקשר שהתאפשר בינו לבין הבן, עד שהיא מטיחה בו : "מה אתה נהייה לי רומנטי, מה אתה ילד בן 12?". היא גם טורחת להסביר לו שהתעקשותו לחיות ליד הבן שעל פי הסדרי הראיה לא ניתן לראות אותו יותר משלושים יום בשנה היא לא פרקטית ולא רציונלית.
סצנת השיא בסרט כמו בכל סרט אירופאי ממוצע היא סעודת צהריים מתמשכת בחוץ. יושבים ארבע זוגות בגילאים שונים. אישה מספרת על אימה שהייתה אחות בטיפול נמרץ ותארה את תגובתם של המתעוררים מחבלה מוחית. הנשים כולן שאלו מיד עם חזרתן להכרה על קרוביהם ועל שלומם. הגברים כולם הסתכלו לעבר אבר המין ובדקו את קיומו ואת תקינותו, רק אחר כך הם שאלו על קרוביהם. . בהמשך סצנה ארוכה מוקדשת לזוג גיבורי הסרט ובה האישה מחקה "פרחה" שמדברת בצורה עילגת, מציגה את עצמה כבורה וטפשה וכביכול מעריצה כל מילה שיוצאת מפי הגבר. עסוקה בעיקר בלהבליט את שדיה כלפי הגבר. הגבר משתף פעולה בהצגה הקטנה הזאת ומראה כיצד הוא טיפש ונופל שבי למניפולציות הזולות כי זה לכאורה מה שמאפיין גבריות. "חלומו של כל גבר הוא להתחתן עם פרחה". חוליות נוספות של אפולוגטיקה גברית: גבר מעיד על עצמו "אני כמו הפין שלי, קטן, אבל דורש הרבה תשומת לב". גבר אחר נבחן על זיכרונותיו במה שקשור לאירועי העבר במשפחה כגון חופשות משפחתיות, מחלות הילדים או הלידות. הגבר מאוד משתדל כמו ילד מחונן להפגין את ידיעותיו לפני הנוכחים ולהפתעת כולם מצליח. יש הסכמה סביב השולחן גם מצד הגברים שהגבר הוא ילדותי, פשטני, רדוף ורודף מין וניתן למניפולציה בקלות. כל הארוחה רצופה בפרצי צחוק, כולם קשורים לאזכור "חולשה" או "טפשות" אחרת המאפיינים גברים.
בהמשך הסרט שוב ניצת ויכוח בין בני הזוג בו האישה מאשימה את הגבר בהעדר התחשבות בקריירה שלה, זאת למרות שהגבר ארגן את כל סדר יומו סביב אשתו והטיפול בבנותיהם. הסיבה שהוא רוצה Relocation" " היא בשל רצונו להתגורר בקרבת בנו, גם אם המעבר אינו משרת את הקריירה שלו כלל. מה שלא מפריע לאשתו ללעוג לכל הגברים הרציונליים המוגבלים רגשית. האשמה אחרת שמוטחת כלפי הגבר היא על יכולתו לגלות אינדיבידואציה ולהתנתק ולהתרכז בעבודתו בשעה שאינו מטפל בבנות, לוקח אותן לים וכו'. איך הוא מעז לא להיות יותר תלותי?. לבסוף, בתוך המריבה נזרקות לא מעט הערות סקסיסטיות מהסוג "תהייה גבר ותודה ששכבת עם .... " .
אין ספק, הדפוסים של הגבריות הם אותם דפוסים ולכאורה שום דבר לא השתנה בחצי יובל. אך כמו שנאמר רבות בהקשר דומה, "הממזרים שינו את הכללים ולא טרחו להודיע". הגבריות הישנה עדיין בתוקף, הצפיות והדרישות מהגבר לא השתנו. אלא שהתווספו נוספות בדמות ה"גבריות החדשה" גם אם לעתים אלה החדשות סותרות את הקודמות. הגבר נתון לחיצי הביקורת של החברה הדורשת ממנו להודות בחטאיו ולתקן את דרכיו, עד שהוא עצמו מבקש להודות וללעוג לכל מה שהיה חשוב וערכי בעיניו עד לא מזמן. כך גיבורינו הגבר הגנרי שגבריותו בעבר הייתה ברורה ולא מאותגרת מוצא את עצמו בין הצורך לשרת את גבריותו כפי שהייתה מובנת מאליה עד כה וגם להיות רגיש, רומנטיקן, לבטא רגשות, לתעדף אחרת את המשפחה מול הקריירה, לתת ביטוי למורכבותו, לא לאיים באינדיבידואציה שלו. כל זאת יוצר דיסוננס פנימי אצל עצמו ומציב אותו מול שטף של מסרים חברתיים ותרבותיים שונים ולעתים קרובות כאמור אף סותרים, שמותירים אותו שסוע וקרוע או במילים אחרות "גבר במעבר".

עוד בבלוג של daniel becker

תגובות

הוספת תגובה לפוסט

חברים רשומים יכולים להוסיף תגובות והערות.
לחצו כאן לרישום משתמש חדש או על 'כניסת חברים' אם הינכם רשומים כחברים.

מיכאל בן ישימיכאל בן ישי29/10/2013

נכון ואף מעודן מה.... נהניתי לקרוא את המאמר ואני מזדהה עם הנאמר בו. לדעתי ניתן להמשיך ולומר שלא רק שהגבריות "במעבר",אלא שהדרישות מהגבר להתחבר לצד הנשי שלו "מנצחות" בגדול וכתוצאה מכך הבלבול גדול. המשימה המוטלת על הגבר היא איך להיות גבר דור 3.0 : דור 1.0 היה "איש המערות",דור 2.0 הוא הגבר המחובר לצידו "הנשי",ודור 3.0 יידע איך לסנתז את התכונות ולדעת לתזמנן על מנת לשרת את עצמו ועולמו בצורה פוריה ובריאה.
עצוב לדעתי לראות איך כבר בחינוך הילדים ובוודאי בשיח התרבותי במילייה,ישנה הדרה וזלזול באיכויות גבריות קלאסיות, כמו מאבק,תחרותיות,חתירה להשגיות ועוד.
ולמטפלים בינינו...
בעבודת התזה שלי בחנתי את "המטפל כגבר והגבר כמטפל" וטענתי היא שבחינוך הטיפולי היום זוכות איכויות כגון הקשבה, והכלה לתרגום מיידי לביטוין הנשי, (כמובן ששאלה גדולה היא האם בכלל קיימות תכונות גבריות ונשיות,עד כמה הדברים סטריאוטיפיים ועוד) ,כמו גם ביטויים עמוקים יותר של המהלך הטיפולי ושאלות כמו האם יש יעד לטיפול,האם נכון להציב לו מטרות,עד כמה המטפל מוביל בחדר ועד כמה הוא מובל ועוד
השאלה איזה מקום נותר בחדר הטיפולים לביטוי הגברי של תכונות אלו ואחרות,נותרת פתוחה ולדעתי היא קריטית היום מאוד להכשרת הדור הגברי של המטפלים .
אשמח לעורר שיח בנושא

daniel beckerdaniel becker26/10/2013

נכון, אם כי ....... ללילי שלום, קשה לי ללקבל ש"פעם" הקיום של הגבר היה "רדוד ושטחי", קשה להלין על כך שגברים לא באו לידי בטוי ולא זכו למימוש בכל התחומים, אלה שלא זכו לכך זה היה בשל כוחות חברתיים ומגבלות אישיות שלאו דווקא קשורות למגדר (כי זה לא הכל בחיים) . הקיום הגברי היה אחר, כיום הוא נהייה מורכב כאופייני לכל תקופה של מעבר מבחינה תרבותית - חברתית, וקשה למצוא את הקול ה"נכון".

לילי ליליאןלילי ליליאן25/10/2013

גבר הוא אדם. ואדם כאדם - אמור למען המשכיות אבולוציונית לשאוף לבטא את כל כישוריו, ולא לבטל חלק למען להאדיר את האחר. גברים במשך דורות "חתכו" מעצמם פונקציות רגשיות למכביר, והשקיעו את כל האנרגיה ותשומת הלב במימד רדוד ושטחי של קיום גברי. פעם - כשנשים הסתפקו במועט, זה התאים ואף עבד יפה. עכשיו כשנדרש מנשים לבטא עצמן במלוא עוצמתן, כך נדרש גם מגברים. ועוצמה היא היכולת הגמישה לשלב חלקים שונים זה מזה באישיות ולהביא אותם לידי ביטוי בתזמון.
בקיצור - להיות אדם זו אמנות שגם גברים צריכים ללמוד אותה.