פסיכולוגיה עבריתפסיכולוגיה עברית

×Avatar
זכור אותי
התנך וטבע האדם - מגדל בבל

התנ"ך וטבע האדם - מגדל בבל

ד"ר עפר גרוזברד | 5/7/2013 | הרשמו כמנויים

לכתיבת פוסט זה הצטרף הפסיכואנליטיקאי חיים אהרונסון.

בסיפור מגדל בבל מנסים בני האדם הדוברים כולם שפה אחת להתאחד ולבנות מגדל שיגיע לשמיים. אלוהים אינו רוצה שבני האדם יגיעו אליו ועל כן מבולל את שפתם כך שלא יוכלו להבין איש את רעהו.

זהו סיפור על האב הקדמון העסוק במלחמת הישרדות מול צאצאיו העלולים להשתלט עליו. הוא נוקט בשיטת "הפרד ומשול" ומסכסך ביניהם במתכוון. והם, ילדיו, אכן פסיביים בסיפור, מתקשים לקחת את גורלם בידם, כיאה לבעלי מיקוד שליטה פנימי, ולהבין שמישהו סכסך ביניהם ואין שום הכרח לריב. כזה הוא בן החברה המסורתית – קולקטיבית שאינו מאמין ביכולתו לשנות את גורלו ושיש לו שליטה על חייו. האב המודרני השואף על פי רוב שילדיו יעלו עליו צריך לזכור שאין זה מובן מאליו ואיזה תהליך התפתחותי אישי ותרבותי ארוך הוא עבר כדי להגיע לעמדה זו. לעיתים עשוי הוא לחוש פרץ יצרי של קנאה ותחרות בילדיו ואפילו זעם ותחושות נקם שאליהם יכול הוא להתייחס בהבנה משום שרגשות אלה הינם חלק מהטבע האנושי. ההורה המודרני מנסה על פי רוב לא רק להתייחס לילדיו בשויון אלא להעניק לכל אחד מהם על פי צרכיו מתוך הבנה שכל אחד מילדיו הוא שונה ועל ההורה להתאים עצמו לצרכי הילד. זוהי האינדיבידואציה במיטבה – שויון הוא חיצוני, הכרה בצרכים הייחודיים זה כבר עניין אישי ואיזה מרחק עצום עברו שתי גרסאות אלה של הורות בהשוואה להורה הקדמון העוסק ב"הפרד ומשול". אולם כדאי לזכור שאב קדמון זה מצוי מסביב לנו ובתוכנו וצריך רק לפקוח עיניים כדי לזהות אותו. .
פגשתי ילדים בני החברה המסורתית – קולקטיבית שלא נעזרו בהוריהם בעת הכנת שיעורי הבית מחשש לשאול אותם שאלות שהם, ההורים, לא ידעו לענות עליהם. כך שמרו הם על כבוד ההורים. מנגד, קיימים מקרים שבהם הורים בעלי רקע מסורתי – קולקטיבי לא משתפים את ילדיהם בידיעותיהם או שלא מסבירים להם החלטות שונות שלהם הקשורות לילד מתוך רצון להשאיר את הילד באי ידיעה מה שמעצים את שליטתם בו. למשל, הורה כזה עלול לומר לילדו שהוא אוסר עליו ללכת למקום כלשהו ללא כל צורך להעניק הסבר.
בקפיצה חדה ערפאת בחר את חברי המשלחת הפלסטינית לשיחות השלום לא על פי מקצועיותם אלא על פי הנאמנות אליו. לעיתים בחר במתכוון חברי משלחת המסוכסכים איש עם רעהו ודרש מכל אחד מהם דיווח אישי אליו כיצד התנהג חברו במהלך השיחות. הוא נהג להחליף את חברי המשלחת באופן שלא אפשר לאיש מהם לצבור יותר מדי כוח או ניסיון. מצד אחד הצלחה של חבר משלחת פלסטינית בעיני הישראלים או האמריקנים הייתה לצנינים בעיניו מצד שני ביקש מהאמריקנים והישראלים לדווח לו אם מי מהם אינו מספיק גמיש – משום שהוא, לדבריו, הורה להם להתגמש. הישראלים והאמריקנים, למותר לציין, לא הבינו שהצד השני אינו מכוון כלל לשיחות שלום כי אם להנצחת שליטתו של ערפאת ביועציו ובעמו.
בהיבט רחב יותר ניתן לראות בסיפור את המאבק האנושי לפתור שאלות עמוקות של דמיון ושוני. יצירתן של שפות שונות המביאות לידי ביטוי את הייחודי שבתרבויות ובעמים השונים הביאה איתה ברכה וקללה. היא אפשרה את התקשורת הייחודית לקבוצה ותרמה לגיבושה של זהות, אך מנעה את האפשרות להוויה של כוליות שיכולה להתקיים מתוך שפה אחת. עבורנו, כבני אדם, זוהי טרגדיה שאיננו מצליחים לדבר בשפה אחידה איש עם רעהו. כמובן שזהו פן של שאלה גדולה יותר והוא הקושי לראות עד כמה אנו דומים יותר איש לרעהו מאשר לעיתים נדמה לנו. אולי גם זו טרגדיה גדולה שאנו בונים, כבני אדם, את המיתוסים מתוך הנפשי, הפנימי והארכאי ומשליכים אותם מעלה לעבר האל ברקיע - הוא סכסך - במקום לקחת אחריות על הצדדים הנרציסטיים שלנו, על התוקפנות שלנו אך גם על הערכים האוניברסליים שבתוכנו ועל מה שהם יכולים להוליד עבור עולם מתוקן יותר.

שבת שלום
עפר וחיים


קישור לספר:

http://www.bialik-...j7eq7

קישור לשני הפרקים הראשונים בספר:
http://www.hebpsy....=2941

עוד בבלוג של ד"ר עפר גרוזברד

'ארץ הילדים' (https://www.hebpsy.net/articles.asp?id=3693/ הוצאת סטימצקי, 202 עמ') הוא סיפור מסעם של קבוצת ילדים בעולם של מבוגרים....

תגובות

הוספת תגובה לפוסט

חברים רשומים יכולים להוסיף תגובות והערות.
לחצו כאן לרישום משתמש חדש או על 'כניסת חברים' אם הינכם רשומים כחברים.

אין עדיין תגובות לפוסט זה.