פוסטים מאת ענבל מילר היללי

צריך להגיד משהו על מחאת האתיופים, גם כאן בפסיכולוגיה עברית. לנצל את ההזדמנות הזו כדי לדבר על הקשר בין הפוליטי והחברתי לבין עולם הטיפול. לכאורה,...

בוקר. נזרקת מהמיטה, מתחילה לתקתק מתוך ריתמוס פנימי מוכר היטב את שגרת הבוקר. ילדים מתעוררים, ילדים מוחים, ילדים מתארגנים, הורים מתארגנים, א

אצלי בקליניקה שותים במהלך פגישות. לפעמים קפה, לפעמים תה, לפעמים מים. אם זה ילד, גם ויטמינצ'יק הולך. אין לי קנקן שתיה שמחכה על השולחן, או תמי 4

הספר 'ערות' של תמר מור-סלע חיכה לי על השידה שליד המיטה זמן מה, פשוט לא הגעתי אליו. גם מסיבות טכניות של עומס, אבל לא רק. שמעתי עליו לא מעט, דברי

יש משהו בחג הזה שבאמת ממלא אותי שמחה. הקרנבל הזה של החלפת הזהויות, הצבעוניות, ההיתר להיות כל כך הרבה דברים שביום יום לא נעז להיות וגם כנראה

כשהייתי סטודנטית צעירה ללימודי פסיכולוגיה שמעתי לא פעם שטיפול מכוון ל'הגדלת דרגות החופש של המטופל'. בימים ההם, לא הבנתי ממש מה זה אומר, ובע