רינה בלום - טיפול קצר מועד
רינה בלום - טיפול קצר מועד

כל המאמרים פרי עטה של רינה בלום

בולמוסי אכילה והטיפול בהם

המאמר מסביר מהם בולמוסי אכילה, מתי ואצל מי הם מופיעים וכיצד ניתן להתמודד איתם. המאמר נשען על ניסיון קליני בטיפול קצר מועד בבעיה זו.
תאריך פרסום: 13/1/2009

בולמוסי אכילה והטיפול בהם /

רינה בלום- עו"ס, מומחית בטיפול בהפרעות אכילה,"הקליניקה לטיפול נרטיבי", תל-אביב.

 

המאמר נישען על ניסיון קליני בטיפול במקרים רבים של אנשים הסובלים מבעיה זו.

הכותבת היא עובדת סוציאלית, מנהלת "הקליניקה לטיפול נרטיבי" בתל-אביב,מומחית בטיפול בהפרעות אכילה.

 

בולמוסי אכילה מהם?

אנשים הסובלים מבעיה זו מדווחים על התקפי אכילה בלתי נשלטת, רצון לאכול הרבה ומסוגים שונים ורבים של מזון (גם מזינים ובריאים וגם מאכלי "ג'נק"), וכל זאת מבלי שמגיעים לתחושת שובע, אלא לאחר כמות גדולה מאד של מזון וזמן רב של אכילה.

לאחר שנסתיים בולמוס האכילה, מדווחים אנשים אלה מבחינה גופנית, על תחושת כובד, אי יכולת לזוז ובחילה , ומבחינה רגשית, על תחושת גועל עצמי, אשמה, כישלון וייסורים עצמיים.

מתי אנשים נתקפים בבלמוסי אכילה?

כאשר שואלים את הסובלים מהתופעה מתי הם נתקפים בבולמוסי אכילה, התשובות מגוונות למדי אך בעלות מכנה משותף: תמיד בסמוך לעוררות רגשית או מתח רגשי:

לפני אירוע מרגש, אחרי אירוע מרגש, בזמן מצוקה הקשורה ביחסים בינאישיים בעבודה או במשפחה, קושי חברתי והתמודדות עם קונפליקט רגשי כלשהוא.. גם תחושת פורקן לאחר מתח , יכולה להביא לבולמוס אכילה.

מי סובל מבולמוסי אכילה?

אצל אדם הסובל מבולמוסי אכילה, קיים קשר שנוצר בשלב כלשהוא בעברו, בין אכילה לבין מצב של קושי רגשי או מצוקה. אצל כולנו האכילה קשורה באופן לא מבוטל עם תחושות רגיעה והנאה, אך במקרים מסוימים נוצר דפוס התנהגות או הרגל בו תפסה האכילה את התפקיד של "ניקוז מצוקה אוטומטי", מעין מענה מיידי שנועד להקל או לפתור את הקושי או להסיח את הדעת מן המצוקה הרגשית.

כמו כל הרגל, בולמוס האכילה מתחזק בכל פעם שהוא מתרחש. האדם ממשיך לענות על הכל באכילה בלתי נשלטת, ועל ידי כך נחלשת עוד יותר הידיעה או היכולת להשתמש באמצעי התמודדות אחרים, בריאים ויעילים יותר  . ככל שנמשכים בולמוסי האכילה, האדם מתרחק עוד יותר מ"החיבור" שיש לו עם כוחותיו ויכולויות ההתמודדות האחרים.

כיצד לטפל בבולמוסי אכילה?

לכל אדם הסובל מהפרעת אכילה כלשהיא, ישנם "בורות רגשיים": הכוונה לצרכים או קשיים רגשיים הזקוקים למענה ולתשומת לב, אשר לא זכו למענה מתאים עד כה .בורות אלה מקבלים כפי שאמרנו "מענה אוטומטי" בצורת בולמוס אכילה. בטיפול רגשי נכון , חושף המטופל  ומגלה את ה"בורות" הללו, ויחד עם המטפל לומד לתת לכל אחד מהם בנפרד את המענה המתאים ולהתמודד באופן יעיל עם אותו קושי, מבלי "לברוח" לאכילה כפיתרון.

שלב מאד מרגש בטיפול שכזה, הוא כאשר מטופלים רואים איך בולמוסי האכילה הולכים ופוחתים "באורח פלא" כאשר מתחילים לתת מענה לצרכים רגשיים שלא טופלו בעבר, וזאת מבלי שדובר בטיפול ולו פעם אחת על מה צריך לאכול וכמה.

 

 

טיפול נרטיבי ספציפי בבולמוסי אכילה

על פי הגישה הנרטיבית, כל בעיה המטרידה את האדם, יכולה להמשיך ולהתקיים רק כאשר האדם ממשיך לספק לה את "חומרי הדלק" הדרושים לפעולה. כלומר- הקושי הרגשי הלא מטופל, מאפשר לבולמוס האכילה להמשיך ולקרות. אם טיפלנו בקשיים הרגשיים, הרי שלבולמוסי האכילה לא תהיה עוד קרקע פורייה להמשיך ולפעול.

בטיפול נרטיבי מתייחסים אל הבולמוס כאל דמות חיצונית המטרידה את האדם, תהליך שנקרא "החצנת הבעיה". תהליך זה נחשב לעיקרון חשוב מאד בגישה הנרטיבית, ומקל מאד על יכולתו של המטופל להתייחס לבעיה שלו כאל משהו שניתן לפתרון, שהרי הבעיה איננה חלק בלתי נפרד מגופו ונפשו, אלא חיצונית לו.

חוץ מתהליך החצנה , בולמוס האכילה עובר תהליך "האנשה": בטיפול ניתנים לו צורה, צבע, קול, כוונות, מטרות ואסטרטגיות פעולה. האדם לומד בהדרגה להבין איך הבולמוס פועל עליו ומשפיע על התנהגותו, מתי ובאילו מצבים הוא משפיע עליו יותר ומתי פחות, אילו מצבים או תכונות התנהגות אצלו מסייעות לבולמוס האכילה לפעול ועוד. כתוצאה מתובנות אלה, המטופל מצליח לזהות אילו מצבים הוא צריך ליצור או להגביר כדי שלא לאפשר לבולמוס האכילה להתרחש.

המלצות חשובות לסובלים מבולמוסי אכילה

·        אל תיפנו לטיפולים או מסגרות שמתמקדות באוכל ובאכילה: בדיאטות למיניהן, פיקוח על האכילה, קבוצות של אכלנים כפייתיים ועוד. ההתעסקות בסוגי מזון וכמויות מזון, לא יביא פתרון לבעייתכם. רק טיפול ב"בורות הרגשיים" והתמודדות יעילה עימם, יתיר את הקשר שבין האכילה לבין הקושי הרגשי, ויפסיק את בולמוסי האכילה שיוותרו ללא "חומר דלק". העיסוק באוכל ובדיאטות, רק מגביר את התסכול ואת תחושת הכישלון, אשר מגבירים את בולמוסי האכילה. כתוצאה מכך, רואים אנשים רבים מאד אשר סובלים במשך שנים מבולמוסי אכילה או מהפרעות אכילה אחרות, אשר אינם מוצאים פתרון לבעייתם, למרות ניסיונות רבים ומגוונים, שפשוט אינם מכוונים לבעיה האמיתית הדורשת טיפול.

·        לאחר שנתקפתם בולמוס אכילה, השתדלו שלא לייסר את עצמכם. הייסורים העצמיים רק יוצרים את המצוקה הרגשית הבאה, אשר מביאה את הבולמוס הבא. נסו לומר לעצמכם: "אכלתי, שבעתי, ועכשיו אני ממשיך/ה הלאה כאילו לא קרה דבר". כדי לנצח את בולמוסי האכילה, יש לתת להם מקום קטן יותר בחייכם, כלומר לגמד אותם למימדים סבירים ולא להפכם למרכז חייכם.

·        דעו כי הבעייה ממנה אתם סובלים, במקרה זה בולמוסי האכילה, אינה מגדירה אתכם באופן כללי כבני אדם. הגידו לעצמכם שאתם סובלים מבולמוסי אכילה שמטרידים אתכם, אך היזהרו מלהגדיר את עצמכם כבעייתיים . יש בכם המון צדדים נוספים ודפוסי התנהגות אחרים מלבד הנטייה לבולמוסי אכילה.

 

 

המאמר נכתב על ידי רינה בלום,על פי ידע וניסיון  קליני אישי.

רינה בלום- עובדת סוציאלית, עוסקת בפסיכותרפיה נרטיבית, מומחית בהפרעות אכילה והפרעות חרדה.

טלפון נייד: 052-4491234

דואר אלקטרוני: narrativi@gmail.com

אתר אישי: www.hebpsy.net/narrativi

קליניקה:  רח' ראול ולנברג 6, רמת החייל, תל-אביב.

תגובות

הוספת תגובה

לילךלילך24/3/2010

תפריט מסודר.

לא תמיד יש פיתרון טיפולי לבולמוסי האכילה עם כל הכבוד.

יש דברים ,מקרים,ארועים בחיינו בעברנו שאינם ניתנים לפיתרון ואנו נאלצים לחיות בצילם ולכן חשוב ביותר לשלב בטיפולים הריגשיים גם תפריט שמסדר את צורת האכילה היומית של המטופל כי הרי אנו יודעים שכל אלה שבולסים אינם אוכלים נכון ואם נחכה שזה יבוא רק עכב הטיפול הריגשי הרי שזה יכול לקחת נתח רציני מחיינו.

ורד כספיורד כספי3/6/2009

וכן תשומת לב - mindfulness.

מאמר יפה וקולע!  אני מסכימה עם כל מילה. והייתי רוצה להוסיף:

מנסיוני, אימון ב- mindfulness יכול לאפשר לעצור לדקה ברגע שבו ניגשים לאכול, ולהתבונן במה שמתרחש במודעות באותו רגע. ללא התבוננות זו, ההליכה לאכול נדמית כמשהו כמשהו טבעי לחלוטין, "הלכתי לאכול כי הייתי רעב", "כי התחשק לי פתאום", "כי היתה עוגה טובה במקרר". כשמתבוננים, עשויים לגלות דברים בלתי צפויים, אולי געגוע למשהו נעים שהיה ונגמר, רגש לא נעים שעלה פתאום... בתחילה לומדים להתבונן, בהמשך לומדים לשהות מעט עם הרגש הלא נעים מבלי להקל עליו מיד בעזרת אוכל, ועם הזמן, במקביל לטיפול ב"בור הרגשי" שתואר לעיל, מתחילים לזהות מתי באמת רעבים ומתי הסיבה הנסתרת לאכילה היתה לא רלוונטית כלל לאוכל... ולנהוג, רוב הזמן, בהתאם.  

ה-mindfulness, אותה התבוננות נעדרת תגובה, עשויה לעזור גם בדבר הקשה מכל -  "שבירות הדיאטה" הבלתי נמנעות, שלאחריהן התסכול וההאשמה העצמית עלולות לגרור מירוץ מטורף  במעלה האוכל עד להשגת שיאי משקל אישיים חדשים. גם כאן, העצירה, ההתבוננות, וההזכרות בכך שגם תחושת המלאות הלא נעימה שלאחר האכילה הן זמניות וחולפות, הן בעלות ערך רב. 

מורמור18/1/2009

ובכל זאת גם סדר באוכל עוזר..

נכון שיש לתת את המענה לחלקים הרגשיים , יחד עם זאת ובמקביל נשים רבות שסובלות מבולמסי אכילה נכנסות למעגלים של אכילה מועטה מדי במשך היום (לרוב מתוך מטרות של הפחתה במשקל), ומגיעות לשעות אחר הצהריים או הערב מורעבות מה שמזמין בולמוס כזה.

נכון לשלב בטיפול יחד עם הטיפול בפן הרגשי ליווי לתכנית אכילה מאוזנת ומספקת.


×Avatar
זכור אותי
שכחת את הסיסמא? הקלידו אימייל ולחצו כאן
הסיסמא תשלח לתיבת הדוא"ל שלך.