שׁוּב אֵינֶנִּי אוֹהֶבֶת כָּל כָּך לְפַחֵד
עלון פסיכולוגיה עברית | 7/4/2024 | הרשמו כמנויים
אלה ימים בהם ידו של הפחד על העליונה – מה יקרה, איך יקרה, ומתי? כולנו דרוכים, מתוחים, ממתינים ופנינו פעורות אל עבר האיום הבלתי נודע. מי יפגע? יש מי שמנסה להסיח את הדעת, ומי שמבקש להעמיק בפרטים המעטים שמספקת התקשורת או הרשתות החברתיות כדי לייצר מעט יותר תחושת שליטה, גם במחיר עוד קצת חרדה. איך מווסתים את הפחד, נושמים למרות ואף על פי, נותנים לו לשקוע בתוכנו – כי הוא שם עד להודעה חדשה, אבל מנסים לא לשקוע איתו?
באתרנו השבוע חומרים מקצועיים חדשים ומעוררי מחשבה.
איך לתווך 'תהום'? טלי ורסנו אייסמן כותבת על מלחמה, ילדים ושפה –" "אין מילים" אלו היו המילים שנאמרו שוב ושוב בתחילת מלחמת "חרבות ברזל" שהחלה בשבעה באוקטובר, 2023. כמסבירת פיקוד העורף לילדים במילואים התגייסתי מיד עם תחילת המלחמה וביליתי שעות, ימים ושבועות עם הורים וילדים במרכזי פינוי וקליטה, במוסדות המאולתרים ובאולפני השידור. בהעדר מילים, נדרשתי "לגדל אוזני ארנבת", כפי שביטא זאת ארווין יאלום, לשים לב למה שנאמר אך גם למה שלא נאמר. הבחנתי בשפות השונות המספרות את האירוע: למילים החוזרות, למילים הבלתי נסבלות, למילים שנתנו כוח, לציורים, להגיגים של הילדים, לסימני הפיסוק, ללחישות ולשתיקות. במאמר זה אביא דוגמאות לשפות השונות שפגשתי בפעילותי כמסבירת הילדים במלחמה בחודשיה הראשונים".
כְּאִלּוּ אֵינִי כּוֹתֶבֶת כְּלָל: קריאה בספר 'מעבר יבוק' מאת רות נצר. ב'מעבר יבוק' נאבק אחיה של הכותבת עם מלאך המוות ולא יָכֹל לו. בשיריה אלה רות נצר מלווה את אחיה לקראת מעבר הסף בניסיון להיאחז בקיים ולמנוע את האבדה. גיא פרל מביא את רשמיו מתוך קריאה בספר.
ובפסיכובלוגיה –
נתונים עדכנים שפורסמו עלי ידי משרד הבטחון ומשרד הבריאות מדווחים על יותר מ-6,800 פצועי צה"ל ומערכות הביטחון שטופלו על ידי אגף השיקום במשרד הביטחון מאז השבעה באוקטובר, כ-21% מהם מטופלים על רקע פגיעות בנפש. משרד הבריאות מתכנן להתמודד עם נתונים אלו , בעזרת תפקיד חדש — "תומך בריאות נפש". אנשי טיפול רבים חוששים מרעיון זה - ורואים את פוטנציאל הנזק הטמון במפגש טיפולי עם מי שלא עבר הכשרה ראויה. ד"ר ארנון רולניק מבקש להעמיק בסוגיה זו יחד עם הפסיכולוג הבריטי Steven Kellet העוסק בהכשרת 'תומכי בריאות הנפש' בארצו, על מנת לבסס עמדה בנוגע לסוגיה מורכבת זו.
שוב אינני אוהבת כל כך לפחד / יונה וולך
הָיִיתִי מְשַׂחֶקֶת בַּפַּחַד
כְּמוֹ עִם יֶלֶד
מְנִיפָה אוֹתוֹ מוּלִי
מִסְתַּכֶּלֶת בְּפָנָיו
וְקוֹרֵאת לוֹ
פַּחַד פַּחַד בּוֹא,
הָיִיתִי קוֹרֵאת
אֶת הַדְּבָרִים
הֲכִי מַפְחִידִים,
הָיִיתִי מִתְמַכֶּרֶת לַתְּחוּשׁוֹת
כְּאִלּוּ זֶה הָיָה הַדָּבָר הַיָּחִיד
וְעוֹדִי
הַפַּחַד,
פְּחָדִים קְטַנִּים לֹא עִנְיַנּוּ אוֹתִי
רַק הַפַּחַד הַגָּדוֹל
סוֹחֵף הַכֹּל
כְּעֵת שׁוּב אֵינֶנִּי אוֹהֶבֶת לְפַחֵד כָּל כָּך
מָצָאתִי עַצְמִי יוֹשֶׁבֶת
וְקוֹרֵאת לוֹ שׁוּב בְּלַּחַשׁ
כְּמֵאָז בַּיָּמִים הָהֵם
פַּחַד פַּחַד בּוֹא
בּוֹא לְשַׂחֵק אִתִּי בְּפַּחַד
חָשַׁבְתִּי שֶׁזֶּה מָה
שֶׁאֲנִי צְרִיכָה לַעֲשׂוֹת
אָז בַּיָּמִים הָהֵם
לְפַחֵד,
הָיִיתִי קוֹפֵאת מִפַּחַד
רוֹאָה דְּבָרִים אֲיֻמִּים
גַּם שׁוֹמַעַת
יוֹם אֶחָד זֶה הִתְחִיל
גִּלִּיתִי אֶת הַפַּחַד
גִּלִּיתִי עוֹד דְּבָרִים
שִׁגָּעוֹן לְמָשָׁל
אֲבָל זֶה בְּמָקוֹם אַחֵר
בְּצוּרָה דּוֹמָה,
גִּלִּיתִי אֶת הַתְּחוּשׁוֹת הָאֱנוֹשִׁיּוֹת
מָצָאתִי הֶלֶם פֵּרוּשׁ אַחֲרֵי כֵן
דְּבָרִים שׁוֹנִים הֵבַנְתִּי
וּדְבָרִים אֲחֵרִים נִמְאֲסוּ עָלַי
אֲבָל הַפַּחַד הָיָה אַחֲרוֹן
הָלַכְתִּי בְּמִסְדְּרוֹנוֹת אֲרֻכִּים
תָּמִיד מִסְדְּרוֹנוֹת אֲרֻכִּים
שֶׁל מִנְזָרִים בָּתֵּי חוֹלִים
מִבְנֵי צִבּוּר
וְאָמַרְתִּי לִי
שֶׁמֵּרֹאשׁ הַפַּחַד וְהַשִּׁגָּעוֹן
אֲנִי יוֹצֵאת נִמְאַס לִי
שׁוּב אֵינֶנִּי אוֹהֶבֶת כָּל כָּך לְפַחֵד,
כָּעֵת הוּא זְמַן הָאָסִיף
אֲנִי אוֹסֶפֶת אֶת פֵּרוֹת הַפַּחַד
הַבְּאוּשִׁים בְּדֶרֶך כְּלָל
מַבִּיטָה בָּהֶם בְּחִיּוּך
לֹא בִּזְּוָעָה
וְדוֹחָה אוֹתָם מִלְּפָנַי
שׁוּב אֵינִי אוֹהֶבֶת לְפַחֵד.
Photo by Hasan Almasi on Unsplash
