מקורות

באתר תוכלו למצוא מידע מקצועי למטפלים ולמתענינים בנוגע ללסביות, הומואים, טרנסג'נדרים וביסקסואלים (להט"ב) והקשר שלהם לפסיכולוגיה ולטיפול. האתר יעסוק בנטיה מינית, מגדר ומיניות וכן בתרבות ובקהילה הגאה ובנושאים המיוחדים לה. האתר מופעל ע"י "פסיכולוגיי" כשירות לציבור המטפלים ולמתענינים.

 

מה קרה לילד? מאת בנדיקט קאריי, ניו יורק טיימס, מתורגם ומפורסם באתר עיתון "הארץ". המחלוקות בתחום רפואת הנפש של ילדים מחריפות במקביל לעלייה במספר המטופלים. חלק מהמומחים טוענים שהאבחנה הרווחת ביותר, הפרעה דו-קוטבית, נשמעת לעתים קרובות מדי. אחרים סבורים כי ההפרעה עדיין לא מאובחנת דיה. ההורים מבולבלים

 

המושג "משבר אמצע-החיים" הולך ונעשה מרכזי בתקופה שבה תוחלת החיים הולכת ועולה ורשתות הביטחון החברתי קורסות. האם גיל 45 או 50 הוא הזמן "להנמיך ציפיות" או דווקא לפתוח בקריירה שנייה? האם זהו הרגע להפסיק להתייחס לעצמנו ברצינות או דווקא למצות את הפוטנציאל שלא מוצה אף פעם? פרופ' קרלו שטרנגר במוסף הספרים של "הארץ" על ספרו של דניאל בקר "כשאדיפוס גדל: הפסיכולוגיה במחצית השנייה של החיים" . דניאל בקר.

 

אובדן בן במלחמה הוא, ללא ספק, אירוע טראגי, פתאומי וחיצוני. במחקר הנוכחי, שפורסם בכתב-העת Death Studies, השתתפו 25 זוגות הורים שכולים ו-25 הורים לא שכולים, שמילאו את שאלון מיקום השליטה של רוטר ואת שאלון חוסר התקווה של בק. מיקום השליטה של ההורים השכולים ככלל ושל הנשים ככלל חיצוני יותר ורמת התקווה שלהם נמוכה יותר ובנוסף האמהות השכולות הן הקבוצה בעלת מיקום השליטה החיצוני ביותר ורמת התקווה הנמוכה ביותר. תוצאות המחקר נידונות, בין היתר, בהקשר מגדרי.

 

תוצאות מחקרים שונים מעידות על כך, ששיעור נכבד מקרב הפונים למירפאות ראשוניות לוקים בבעיות נפשיות. מטופלים רבים הלוקים בבעיות אלו אינם מאבחנים כהלכה, ולפיכך אינם זוכים לטיפול הולם על-ידי הצוות הרפואי. הבעיה קשה במיוחד כשמדובר במטופלים שעלו לישראל מאתיופיה, בעיקר בשל השוני בין מערכת האמונות הרפואיות של עולי אתיופיה לבין זו של הרופאים הלא-אתיופיים, ובשל השימוש של עולי אתיופיה בניבי מצוקה תרבותיים טיפוסים שאינם נהירים לרופאים המערביים. ה-WHO פיתח את ה- Self Reporting Questionnaire –SRQ – כלי סינון פסיכיאטרי שנועד ליישום בקרב אוכלוסיות ממדינות מתפתחות. ומפותחות כאחד, הוא התגלה כבעייתי ליישום בקרב תרבויות מסוימות. הבעייתיות נובעת בחלקה מפערים בין ניבי המצוקה העצמוניים (הספונטניים) שבהם משתמשים הנשאלים, לדוגמה האתיופים, לבין ניבי המצוקה המופיעים ב- SRQ. מאמר מאת רפי יונגמן, נילי זילבר, נורית קווה, ממויה זרה, פיקרה וורקנה, יילמה בקלה ורוברט גיל. "הרפואה" – כרך 141, חוברת א', ינואר 2002.

 

הוואגיניסמוס הוא הפרעה המשויכת לגינקולוגיה ולפסיכיאטריה. רק חלק מהלוקות בוואגיניסמוס מגיעות לטיפול פסיכיאטרי. ייתכן שמקורה הנפשי של ההפרעה שכיח יותר מהאבחנות בפועל. במאמר זה מובאים הנסיבות והגורמים הפסיכולוגיים שבבסיס תופעה זו, בחמש פרשות חולות. בשלוש פרשות החולות הראשונות – נשים צעירות מרקע תרבותי שמרני או דתי – אובחן ואגיניסמוס ראשוני שגרם לנישואים בלתי-ממומשים. התגלה שלאותן נשים היה "סוד" הקשור לחוויה מינית מוקדמת. פרט זה הוא משמעותי ואף עשוי להוות נקודת-מיפנה בטיפול. שתי פרשות החולות הנותרות הן של נשים מבוגרות יותר שלקו בתופעה של ואגיניסמוס מישני לאחר שנים של חיי-מין ללא ואגיניסמוס. במאמר נדונות דרכי הטיפול, השונות בדרך-כלל, בכל אחד משני סוגי ואגיניסמוס מישני עשויה להתגלות הפרעה משמעותית ברקע האישיותי או הזוגי, שיחייב טיפול נרחב וממושך יותר. נודעת חשיבות רבה לכך שרופאים יתנו את דעתם לאותן נשים הזקוקות לטיפול פסיכיאטרי, ולא גינקולוגי. המאמר מאת הלן שיינפלד, פאולה רושקה, אירנה פינקלשטיין, הלל דיוויס. פורסם ב"הרפואה", כרך 140, חוברת ט', ספטמבר 2001.

 

הצעת מחקר של כרמל וייסמן http://israblog.nana.co...p?blog=56362 . "המחקר יתעד פרקטיקות של מופע ומשחקיות באמצעות כתיבה ועיצוב במדיה חדשים. המחקר יתמקד בפרקטיקות של אוריינות מקומית ב"בלוגים", יומנים אישיים מקוונים, של נערות ישראליות בגילאי 11-15; ויבחן כיצד מובנית באמצעותם זהות מגדרית ותת-תרבות נערות ישראלית."

 

באתר מידע אודות טיפול ובמיוחד הוא מתאר טיפול בשפה שווה לכל נפש. באתר גם מספר מאמרים ופרסומים מקצועיים מאת חברי המכון.

 

"אין עוררין על כך שרפורמה בשירותי בריאות הנפש בישראל היא חיונית ונחוצה. מאידך, אנו מאמינים שמהלך כה מורכב וגורף, שאין ממנו חזרה, ראוי שיעשה באופן מבוקר, אחראי, תוך התייעצות עם מומחים בשדה ובאקדמיה ותוך הסתמכות על הידע הרב שנצבר בספרות המחקרית בנושא." מתוך עצומה הקוראת לעכב את אישור הצעת החוק בנוגע לרפורמה בשירותי בריאות הנפש

 

עודף משקל הוא אחת התופעות השכיחות ביותר המציבות סיכונים בריאותיים, נפשיים, אסתטיים וחברתיים בעולם המערבי. במחקר זה, שפורסם בכתב העת Eating Behaviors, נבדקו הבדלי אישיות בין נשים בעלות משקל נורמאלי, נשים הסובלות מעודף משקל ומשתתפות בקבוצת דיאטה וכאלה הסובלות מעודף משקל ואינן משתתפות בקבוצה כזו, אשר מילאו גרסה מקוצרת של שאלון חמשת הגדולים של קוסטה ומקריי ושאלון הערכה עצמית של רוזנברג. התוצאות מצביעות על כך שנשים הסובלות מעודף משקל ואינן משתתפות בקבוצת דיאטה הן נוירוטיות יותר ופתוחות פחות לחוויה, מצפוניות (במובן של משמעת עצמית) פחות, נעימות פחות ומוחצנות פחות משתי הקבוצות האחרות. גם ההערכה העצמית של קבוצה זו נמוכה במובהק מזו של שתי הקבוצות האחרות. לא נמצאו הבדלים מבחינות אלו בין הנשים הסובלות מעודף משקל ומשתתפות בקבוצת דיאטה לבין הנשים בעלות המשקל הנורמאלי וזאת בניגוד להשערת המחקר.

 

סיכומים מתוך הכנס שהתקיים ב 9-10 ביולי 2006 בהשתתפות מטה שפ"י, מנהיגות חזונית ופורומים של אגף פסיכולוגיה בשפ"י.

 

מבט לעבר: השוואת חוק ביטוח בריאות ממלכתי, המלצות הרוב והמלצות המיעוט בוועדת נתניהו: היבטים נבחרים. מבט לעתיד: דיון בשלוש רפורמות הקשורות להמלצות וועדת נתניהו ביניהן הרפורמה הביטוחית של שירותי בריאות הנפש. הפקולטה לניהול אוניברסיטת תל אביב